השבת גניבה וגזילה
|
|
הגדרה
מצווה על הגנב (ועל הגזלן) להשיב את הגניבה לבעלים (הסוגיא בבבא קמא קיב.).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק (ויקרא ה-כג) "והשיב את הגזילה אשר גזל" (רמב"ם גזילה א-א).
במקור שהבעלים זכאי בתשלומין כתב הברכת שמואל (יבמות יט-ב,ג) שאין גזירת הכתוב שיהיה בעלים, אלא צריך רק שתהיה לו זכות התביעה על ההיזק, ואינו כשאר הדינים שצריכים בעלים, כגון הפרשת תרומה, שן ועין, שלושים של עבד, ויום או יומיים - שבכל הדינים הללו יש גזירת הכתוב שיהיה בעלים.
והנפק"מ מחילוק זה, שלכל הדינים הללו, כיוון שיש גזירת הכתוב צריך שיהיה בעלים ממש, וכן לא נאמר עליהם דין דבר הגורם לממון כממון דמי, שעדיין אינו בעלים ממש. אך לגבי תשלומי גניבה (וכן תשלומי נזיקין) שאין גזירת הכתוב שיהיה בעלים, וצריך רק שתהיה לו זכות התביעה על ההיזק - לעניין זה דבר הגורם לממון כממון דמי[1].
ביחס בין איסור הגניבה למצוות ההשבה דנו הראשונים (בעל המאור בבא מציעא כו: והמקשן שהקשה לו שם) האם מבטל למפרע את האיסור. ומעין זה דנו האחרונים האם גניבה ניתקה לעשה של ההשבה (שאגת אריה פא סוף ד"ה ועוד: ניתק לעשה,) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה גניבה דן בזה).
השבת הדמים
כשהגזילה אינה בעין, כגון שנשרפה, חייב להשיב את דמיה.
במקור לחיוב הזה נחלקו הראשונים: לרוב הראשונים (תוס' מכות טז והריטב"א שם וכן דעת הרא"ש, דן בדבריהם קובץ שיעורים בבא קמא כז) גם זו מצוות עשה של "והשיב את הגזילה", אך לרמב"ם אינו מקיים בזה מצוות עשה (כך משמע מדבריו גזילה א-א), אלא שמקור החיוב מפסוק אחר - "ושילם" (גר"ח גזילה ואבידה ט-א ד"ה והנה ברמב"ם, אבן האזל שם ד"ה אכן, קובץ שיעורים בבא קמא כז. והקשה הקובץ שיעורים שם מדוע במקרה זה משמע מהרמב"ם שאינו ניתק לעשה, ולמה לא נאמר שניתק ל"ושילם").
במהות ההשבה - השבת החפץ והשבת הדמים - חקר המידות לחקר ההלכה (יב-כג) בין שלושה צדדים:
- חיוב השבת החפץ גורם לחיוב השבת הממון (השווי).
- חיוב השבת הממון גורם לחיוב השבת החפץ.
- הן שתי אפשרויות נפרדות - שישיב או את החפץ או את הממון.
פרטי הדין
פחות משווה פרוטה אע"פ שאסור לגונבו ולגוזלו מדאורייתא (רמב"ם גניבה א-ב, וגזילה א-ב, מחנה אפרים גזילה א בתחילתו בשם הראשונים)[2](, אם גנבו או גזלו פטור מלהשיבו, שלא נאמר על זה והשיב את הגזילה רמב"ם גזילה א-ו, רש"י סנהדרין נז. ד"ה צערא).
בטעם שפטור מלהשיבו נחלקו המפרשים האם הוא משום שאדם מוחל על פחות משווה פרוטה (חינוך קל, מחנה אפרים גזילה א בתחילתו), או משום שאין לו דין ממון (ולפי זה אע"פ שפטור מלהשיבו, אינו שלו) (מנחת חינוך רנח-ג [ז] ד"ה ולכאורה. וכן כתב מנחת חינוך קל-א [ד] (ד"ה ופשוט אצלי) שהגזלן לא קנאה).
הוזלה הגזילה, שבשעת הגזילה היתה שווה פרוטה ובשעת ההשבה אינה שווה פרוטה, או שאינה שווה כלום (כגון חמץ בפסח) - הנגזל אומר לגזלן "הרי שלך לפניך" ויצא ידי חובת השבה (דן בזה מנחת חינוך קל-א [ג]).
אין מברכין על מצווה זו משום שהיא באה מתוך עבירה - מתוך הגזילה (שו"ת הרשב"א ח"א יח).
כפל
בטעם תשלומי כפל של גנב חקר הפרי משה (גניבה וגזילה יח-ב) האם הם על האיסור שגנב (פעולה), או על שהפסיד את חבירו, כמזיק (תוצאה).
במהות תשלומי כפל חקרו האחרונים האם הם עוד תשלומי קרן, או שהם תשלומין בפני עצמם (ר' אריה לייב מאלין פ-א: עוד קרן. וכן חקר פרי משה גניבה וגזילה יח-א האם הקרן והכפל הם חיוב אחד או חיובים נפרדים).
ד' וה'
בטעם תשלומי ארבעה וחמישה חידש הקונטרסי שיעורים (קידושין יז-א ד"ה וברמב"ם) בדעת הרמב"ם שהחיוב אינו על הטביחה והמכירה אלא על הגניבה, כמו חיוב הכפל, ורק מתחייב בהם כשטבח ומכר.
במהות תשלומי ארבעה וחמישה חקר הפרי משה (גניבה וגזילה כ-א) האם הם תוספת על הכפל, או חיוב חדש.
ראה גם
- תשלומין (בדיני תשלומין בכלל)