רמות גלעד
|
|
גלעד או רמות גלעד הוא חבל ארץ בארץ ישראל ממזרח לנהר הירדן. היום הוא בתחום הממלכה הירדנית ההאשמית. גבולות הגלעד הם: דרום - [נחל חשבון]], צפון - נהר הירמוך, מערב - נהר הירדן וממזרח המדבר - היום חבלי ממלכת ירדן הבאים: רבת עמון ו"זרקה".
בימי המקרא גרו בגלעד בני שבט גד וחצי שבט המנשה. מהגלעד בא השופט יפתח הגלעדי והנביא אליהו התשבי. מלך אשור הגלה את תושבי הגלעד לאשור וכך פסקה רציפות היישוב היהודי בעבר הירדן.
בימי הבית השני שבו יהודים לגור בגלעד וחבלי עבר הירדן נחשבו לאחד משלושת האזורים בהם היה קיים יישוב היהודי.
בעת החדשה נעשו נסיונות התיישבות בעבר הירדן. נרכשו קרקעות באזורים אחדים. אבל עם הפרדת עבר הירדן מארץ ישראל בשנת 1922 חדלו הסיכויים למימוש היישוב היהודי בעבר הירדן בכלל ובגלעד בפרט.
הגלעד היום
הגלעד המקראי כלול במחוזות הממלכה הירדנית הבאים: (הנתונים לנפש בשנת 2008)
- מחוז עג'לון - 118,496 מהם 8,191 בעיר המחוז.
- מחוז אירביד - 950,700 מהם 650,00 בעיר המחוז.
- מחוז גרש - 156,680 מהם 39,540 בעיר המחוז.
וחלקים נוספים גם במחוזות: בלקה ומפרק.
גלעד בין נחלאות שבטי ישראל
בני שבט גד יחד עם בני שבט ראובן בקשו ממשה רבינו נחלה בעבר הירדן. בני גד בקשות את הגלעד וכך כתוב בספר במדבר :
"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן. הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל--אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה. {פרק ל"ב, א'-ד'). משה רבינו נענה לבקשה בתנאי שבני ראובן ובני גד ישתתפו בכיבוש ארץ כנען ממערב לנהר הירדן. הוא צרף אליהם גם את חצי שבט המנשה
ואכן עם סיום כיבוש הארץ חבל הגלעד הופך לנחלת שבט גד וחצי שבט המנשה. שבטי ישראל בעבר הירדן מחליטים להקים מזבח על נהר הירדן להדגשת הקשר עם ארץ ישראל המערבית. צעד אשר בתחילה אינו מתקבל בהבנה על ידי שבטי ישראל, כפי שמובא בספר יהושע:
"וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשִּׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ-בָהּ, עַל-פִּי יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיִּבְנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ, עַל-הַיַּרְדֵּן--מִזְבֵּחַ גָּדוֹל, לְמַרְאֶה. יא וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הִנֵּה בָנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, אֶל-מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן--אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֶל-עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (פרק כ"ב, ט' -י"א)
המלחמה עם בני עמון
נחל יבוק מחלק את הגלעד לשניים: מדרום "חצי הר הגלעד" ומצפון "יתר הגלעד". וכך ספר דברים מבאר:
" וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי. וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה". (פרק ג', י"ב,י"יג).
יוצא מכן כי "חצי הר הגלעד", אשר נכבש מסיחון מלך חשבון היו לשבט גד ולשבט ראובן ואילו "חצי הר הגלעד" משנבש מעוג מלך הבשן היה לנחלה לחצי שבט המנשה. כאשר סיחון מלך חשבון כבש את "חצי הר הגעד מבני עמוק והשיר להם את השטח הקרוב למדבר, היום "חבל בני עמון".
לפי כך נבין את טענת מלך בני עמון בספר שופטים :
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח, כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק, וְעַד-הַיַּרְדֵּן; וְעַתָּה, הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם.[[פרק י"א, י"ג). יפתח הגלעדי בטרם יצא למלחמה על בני עמון כותב לו:
" וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יִפְתָּח: לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב, וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן(פסןק ט"ו) הוא כבש מהאמורי את הגלעד:
"וַיִּירְשׁוּ, אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמֹרִי--מֵאַרְנוֹן, וְעַד-הַיַּבֹּק, וּמִן-הַמִּדְבָּר, וְעַד-הַיַּרְדֵּן (פסוק כ"ב)
והוא מסיים :
"בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל-יְדֵי אַרְנוֹן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא-הִצַּלְתֶּם, בָּעֵת הַהִיא" (פסןק כ"ו)
מדוע נזכרתם במה שקרה לפני שלוש מאות שנה ?
בין גלעד לבין שבט בנימין
הקשר הראשוני בין שבט בנימין לבין תושבי הגלעד נוצר בעקבות ההתבדלותם של תושבי הגלעד מאחיהם אשר באה לידי ביטוי במלחמה שהוכרזה בעקבות פלגשת בגבעה ןכך כתוב בספר שופטים: "וַיִּתְפָּקֵד, הָעָם; וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ, מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד" (פרק כ"א, ט'). בני ישראל מחריבים את העיר ובנות העיר נמסרו חנשים לשבט בנימין.
שאול המלך, מ"שבט בנימין" גומל לתושבע הגלעד כאשר הוא מתחיל את מלכותו בסיוע לתושבי יבש גלעד לפי המובא בספר שמואל א':
"וַיַּעַל, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, וַיִּחַן, עַל-יָבֵישׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמְרוּ כָּל-אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, אֶל-נָחָשׁ, כְּרָת-לָנוּ בְרִית, וְנַעַבְדֶךָּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל-עֵין יָמִין; וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ. וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל, וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיִּשְׂאוּ כָל-הָעָם אֶת-קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ. ה וְהִנֵּה שָׁאוּל, בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן-הַשָּׂדֶה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מַה-לָּעָם כִּי יִבְכּוּ; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ--אֶת-דִּבְרֵי, אַנְשֵׁי יָבֵישׁ. (א'-ה')
והתוצאה:
"וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים, כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד, מָחָר תִּהְיֶה-לָכֶם תְּשׁוּעָה, בחם (כְּחֹם) הַשָּׁמֶשׁ; וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים, וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ--וַיִּשְׂמָחוּ. י וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת-הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ-הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּכּוּ אֶת-עַמּוֹן עַד-חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ-בָם שְׁנַיִם יָחַד" (ט'-י"ב)
תושבי יבש גלעד גומלים עם שאול חסד בהביאם אותו לקבורה בעירם ספר שמואל ב' :" וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים, אֶל-אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בְּרֻכִים אַתֶּם לה', אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם-אֲדֹנֵיכֶם עִם-שָׁאוּל, וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ" (פרק ב', ה').
ובספר עובדיה מובאת הנבואה הבאה:
"וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם, וַאֲכָלוּם; וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יְהוָה דִּבֵּר. וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת-הַר עֵשָׂו, וְהַשְּׁפֵלָה אֶת-פְּלִשְׁתִּים, וְיָרְשׁוּ אֶת-שְׂדֵה אֶפְרַיִם, וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן; וּבִנְיָמִן, אֶת-הַגִּלְעָד.(פרק א',י"ח-"ט)
דהיינו שבט בנימין יירש את הלעד באחרית הימים.
במלכות ישראל
מבין תושבי הגלעד ידוע אליהו הנביא התשבי כאמור בספר מלכים ב': "וּמַלְאַךְ ה', דִּבֶּר אֶל-אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה, לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ-שֹׁמְרוֹן; וְדַבֵּר אֲלֵהֶם--הֲמִבְּלִי אֵין-אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן (פרק א', ג').
ההתיישבות של שבטי ישראל באה לקיצה בימי הבית הראשון עם כיבוש ממלכת אשור את ארץ ישראל והגלית תושבי הגלעד.
בימי בית שני הייתה התיישבות יהודית בעבר הירדן אבל רק בחלק המערבי הגובל באזור יריחו. היישוב היהודי בגלעד לא היה בר משמעות.
לקריאה נוספת
- יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא - אוצר ערכים גאוגרפיים-היבטוריים, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, התשנ"ב
- צבי אילן הכמיהה להתיישבות יהודית בעבר-הירדן 1947 – 1871 - יד בן-צבי, 1984
קישורים חיצוניים
- כרך ג' - הערך : גלעד (הר הגלעד)