סדר זרעים

סדר זרעים הוא הסדר הראשון בששת סדרי המשנה. הסדר עוסק בדיני קריאת שמע, תפילה וברכות(מסכת ברכות), ובמצוות התלויות בארץ (שאר כל המסכתות בסדר).

הסדר נקרא גם סדר אמונה מפני שהוא מכיל את הנושאים המבטאים אמונה: הזורע מקווה שירד גשם כדי שתצמח תבואה, המתפלל והמברך בוטח בה' שיענה לתפילתו וישמע את ברכתו.

המסכתות בסדר ונושאיהן

• מסכת ברכות - קריאת שמע, זמנה וברכותיה. תפילות מוסף ושמונה עשרה. ברכות והנהגות סעודה.
• מסכת פאה - לקט, שכחה, פאה, פרט, עוללות ועניינים כלליים הקשורים למתנות עניים.
• מסכת דמאי - דמאי ודיניו, הלכות "חבר" ו"נאמן" והפרשת תרומות ומעשרות במקרים חריגים.
• מסכת כלאיים - חמשת מיני הכלאיים, מינים שאינם כלאיים זה בזה.
• מסכת שביעית - כל דיני השמיטה.
• מסכת תרומות - דיני ופרטי תרומה גדולה הניתנת לכהן.
• מסכת מעשרות - מעשר ראשון הניתן ללוי, חיובו והיתרו באכילת עראי.
• מסכת מעשר שני -
• מסכת חלה
• מסכת ערלה
• מסכת ביכורים

מסכתות התלמוד על הסדר

בתלמוד בבלי יש רק את מסכת ברכות, אך בתלמוד הירושלמי יש את כל הסדר. יתכן וזה משום שהלכות מצוות התלויות בארץ לא היו רלוונטיות בחו"ל.

סדר המסכתות

הרמב"ם בהקדמתו למשנה מסביר את סיבת היות סדר זרעים הפותח את הש"ס, וזה לשונו: "והחל בסדר זרעים, לפי שהוא דן במצות המיוחדות בצמח הארץ, וצמח הארץ הוא מזון כל חי, וכל זמן שאין האדם חי על ידי המזון אי אפשר לו לעבוד את ה' בשום אופן מאופני העבודה, ולפיכך הקדים לדבר במצות המיוחדות בצמח הארץ." לגבי סדר המסכתות כותב הרמב"ם: "וחלק הדברים בסדר זרעים כפי שאסביר, פתח תחלה בברכות, וטעם הדבר כי הרופא המומחה כשירצה לשמור בריאות הבריא כמתכונתה מטפל תחלה בתקון המזון, ולפיכך ראה זה אשר ה' בעזרו להתחיל בברכות, לפי שהבא לאכול לא יוכל לאכול עד שיברך, ולכן מצא לנכון לפתוח את הדברים בענין הברכות כדי לתקן את המאכל תקון עניני. וכדי שלא יחסר דבר בשום ענין אלא ידבר על כל הברכות חובת המאכלים המצות, ואין מצוה שהיא חובת כל איש בכל יום כי אם ק"ש בלבד, ואין מן הראוי לדבר על ברכות ק"ש לפני שידבר על ק"ש עצמה, לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע, וכל הנספח לכך. אח"כ חזר לענין הסדר והוא לדבר במצות צמח הארץ, והחל במסכת פאה אחרי ברכות, לפי שכל המתנות שהם חובת התבואה אינם חלים אלא אחרי קצירתה, והפאה חובת הקמה בעודה בקרקע, ולפיכך הקדים לדבר בה. ואחרי פאה דמאי, לפי שיש לעניים בו זכות כמו שיש להם בפאה, כמו שאמרו מאכילין את הענים דמאי. ואחר דמאי כלאים לפי שכך סדר הכתוב בקדושים תהיו, לא תכלה פאת שדך ואחריו שדך לא תזרע כלאים, ואחר כלאים שביעית, והיה ראוי שתהיה מסכת ערלה אחרי כלאים לפי שכך הוא סדר הכתוב, לולי שראה שהערלה אינה הכרחית, שכל זמן שלא יטע אינו חייב בערלה, והשביעית הכרחית, ועוד שהשמטה יש לה בתורה סדר מיוחד לפיכך הקדים לדבר בשמטה. ואחר שביעית מסכת תרומה, לפי שהתרומה מתנה ראשונה המפורשת מן התבואה. ואחר התרומה מעשר ראשון לפי שהוא סמוך לתרומה בסדר ההפרשה. ואחר מעשר ראשון מעשר שני כסדר. ואחריו חלה, לפי שאחר שמפרישים מן התבואה את המתנות הללו כמו שאמרנו תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, אז טוחנים ועושים אותה קמח ולשים ותתחייב בחלה. וכאשר גמר לדבר על התבואה ומתנותיה בא לדבר על הפירות, לפיכך דבר בערלה אחרי חלה. ואח"כ על הבכורים כפי סדר הכתוב, הערלה בויקרא והבכורים בוהיה כי תבוא, ובכך נגמרה חלוקת עניני סדר זרעים אחת עשרה מסכתא."