שלוש סעודות

שלוש הסעודות הנאכלות ביום השבת. (הביטוי שלוש סעודות משמש גם ככינוי ל"סעודה שלישית").

חכמים תקנו לאכול בשבת שלוש סעודות.

זמני הסעודות

הסעודה הראשונה היא סעודת הלילה. זמנה הוא לאחר הקידוש של ליל שבת. היא יכולה להיעשות אפילו מבעוד יום. בדיעבד אם לא אכל בלילה יאכל שלוש סעודות ביום (רמ"א רצא א).

הסעודה השניה צריכה להיעשות בבוקר.

הסעודה השלישית צריכה להיעשות לאחר שהגיע זמן מנחה.

אם התחיל קודם הזמן והמשיך עד אחר שהגיע הזמן נחלקו האחרונים אם יצא ופסק המשנה ברורה שיצא. (משנ"ב רצא ז ובשער הציון ד)

נחלקו הפוקים האם עדיף לאוכלה קודם תפילת מנחה או אחריה. (רמ"א רצא ב)

ונהגו לאוכלה לאחר תפילת מנחה.

עד השקיעה מותר להתחיל בה. בדיעבד מותר להתחיל בה עד 13 וחצי דקות אחר השקיעה. (פניני הלכה שבת עמ' 97). ולדעת רבינו יוסף חיים זצ"ל יש להתחיל בסעודה חצי שעה קודם צאת הכוכבים, ואם מתחיל אחר כך - פוסק בשקיעה.

דיני המאכלים

בשתי הסעודות הראשונות יש מצווה לעשות קידוש על היין.

בסעודה השלישית יש אומרים שיש מצוות קידוש אף בסעודה שלישית (הטור בדעת הרמב"). ויש אומרים שיש לשתות יין בסעודה זו כדי לענג את השבת. וכן כתבו כמה אחרונים שטוב להדר ולברך על היין בסעודה שלישית (משנ"ב רצא כא).

בשתי הסעודות הראשונות יש לבצוע על שני לחמים. דין זה נקרא לחם משנה.

בסעודה שלישית נחלקו הפוסקים אם יש חובת לחם משנה. (שולחן ערוך ורמ"א רצא ד).

לכתחילה יש לקיים סעודה שלישית בפת, ויש אומרים שאפשר לעשותה במזונות ויש אומרים שאפשר לעשותה אפילו בבשר ודגים אך לא בפירות ויש אומרים שאפשר לעשותה אף בפירות והלכה כאומרים שחובה לעשותה בלחם אלא אם כן הוא שבע ביותר ולא יכול לאכול פת (שו"ע רצא ה).

הכמות המינימלית שיש לאכול בסעודה היא מעט יותר מכביצה פת. ובדיעבד אפשר לצאת אף בכזית לחם. (פניני הלכה שבת עמ' 94)

ברכת המזון

בברכת המזון אומרים רצה והחליצנו.

לדעת רוב הפוסקים - אם שכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון שלאחר סעודה שלישית - אינו חוזר לברך. אמנם לדעת מרן הבן איש חי - חוזר ומברך, כי לפי הסוד חובה לאכול לחם אף בסעודה זו. ומכל מקום - אם יצאה שבת, ושכח להזכיר "רצה והחליצנו" - אינו חוזר.

היה אוכל ויצאה שבת - מזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון.

ברכת המצוות

על אף שאכילת שלוש סעודות בשבת הינה מצוות עשה, אין מברכים עליה ברכת המצוות. האור זרוע חלק א - הלכות ברכת המוציא קמ מסביר כי מכיוון שלפעמים אין חיוב לאכול שלוש סעודות, כגון מי שמצטער לאכול שלוש סעודות או שלא מתענג בהן, אין עליהן חיוב ברכה משום ש"תורה אחת לכל ישראל" ואין ברכה אלא על מצוות שהכל חייבים באותה המידה.

תירוץ נוסף המובא בדבריו הוא על כך שאין אוכלים את הסעודות בבת אחת. הוא מסביר שכשם שאין מברכים ברכת המצוות על ארבע כוסות משום שאין שותים את כל הכוסות יחד, כך אין לברך על שלוש סעודות משום שיש הפסק גדול בין הסעודות.