מסכת דמאי

המסכת שלישית בסדר זרעים במשנה, לא נכתב עליה תלמוד בבלי. פירוש המילה דמאי הוא "זה מה?" כלומר, פירות הנלקחים מעם הארץ, שאינו נאמן שמפריש תרומות ומעשרות, מה דינם.

מיקומה

הרמב"ם בהקדמתו למשנה מסביר שלעניים יש זכות בדמאי, בלי שתוקן, ולכן באה מסכת זו אחרי מסכת פאה העוסקת במתנות עניים. ויש שמסבירים שכיוון שבפרק האחרון במסכת פאה נאמר ש"בן לוי נאמן לעולם" ואינו חשוד על תרומת מעשר הגם שהוא עם הארץ, נסמכה לה מסכת דמאי העוסקת בנאמנותם של עמי הארצות על תרומות ומעשרות.

תוכן המסכת

פרק א – הקלות בדיני דמאי. פרק ב – אמתי חייבים לעשר את הדמאי. פרק ג – מי מותר באכילת דמאי, מי אסור ומה עושים כדי לא להכשיל אחרים באכילה. פרק ד – מתי עם הארץ נאמן לומר על פירותיו שהם מעושרים. פרק ה – כיצד מפרישים תרומות ומעשרות בדמאי. פרק ו – דיני אריס וחוכר. פרק ז – כיצד נזהרים מאכילת טבל.

קישורים

תוכן המסכת בויקיטקסט

מבחן במסכת דמאי