רבי עקיבה יוסף שלזינגר

רבי עקיבא יוסף שלזינגר מגדולי ישראל ומראשוני הוגי רעיון ההתיישבות בארץ.

תולדות חייו

תחילת דרכו

נולד בפרשבורג בה' בכסלו תקצ"ח לר' יחיאל שלזינגר- מתמלידי החתם סופר, מגיד מישרים בקהילת "מחזיקי הדת" בפרשבורג, מחבר הספר "דבר יחיאל".

למד תורה מפי אביו, ואחר כך עבר לישיבות שונות בהונגריה, בגיל שש-עשרה החל ללמוד בישיבת פרשבורג אצל רבי שמואל בנימין סופר- "הכתב סופר", שאף הסמיך אותו לרבנות. בשנת תרי"ט החל ללמוד בישיבתו של המהר"ם שיק, ונסמך גם על ידו.

בשנת תר"ך נשא את בתו של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, בעל שו"ת בית הלל, ועבר לגור בביתו בקולומייא במשך עשר שנים, ואף דחה מספר הצעות רבנות על מנת להישאר עם חותנו.

מלחמתו ברפורמה

עם התפשטותה של התנועה הרפורמית במערב אירופה ובהונגריה, יצא בחריפות ובתקיפות כנגדה, ובשנת תרכ"ב פרסם חוברת בשם אל העדרים, שהיא קריאה ליהדות החרדית ללחום ברפורמים. למטרה זו יסד את חברת "המעלה" (ר"ת החברה מחזירי עטרה ליושנה), שתפקידה לארגן מאבק ברפורמה. הוא פרסם חוברת בנושא ביידיש, ולאחר מכן גם בעברית. הוא הציע רעיון זה לגדולי רבני הונגריה, אך הם לא הלכו עמו, וכן לא הצליח להשיג אישור ממשלתי מהשלטונות. גם הקדיש את רוב ספרו "לב העברי" למלחמה ב"מתקני הדת". הרפורמים השיבו מלחמה כנגדו, ואף הלשינו עליו אצל השלטונות וגרמו למאסרו.

רעיון ארץ ישראל

בעקבות הכשלונות במאבק ברפורמה, התייאש מן הגלות, והחל לחשוב על הקמת חברה יהודית דתית, ללא השפעת מחדשים ומתקנים בארץ ישראל. את רעיונותיו ניסה להפיץ בירחון בשם "עמוד היראה", אך הירחון לא החזיק מעמד הרבה זמן. כששמעו גדולי הונגריה כי הוא מתכנן לעזוב את ארצם, הציעו לו משרות רבנות טובות על מנת לעכבו. לאחת מן ההצעות השיב בלשון הזו: "כבר כתבתי תנאים עם כלה אחרת והיא ארץ ישראל אשר לא אוכל לביישה". לאחר שנעשו נסיונות נוספים להשאירו בהונגריה, הוכרח לברוח בסתר, והגיע ארצה בקיץ של שנת תר"ל. הוא התיישב בירושלים, שכר לו דירה סמוך לכותל המערבי, ושם יסד בית מדרש שדלתו מכוונת מול מקום המקדש. הוא סייר בכל רחבי הארץ של חמור, והקפיד על עשירי חו"ל שלא גואלים בכספם את שממות הארץ.

מחזירי עטרה ליושנה והמאבק כנגדו

גם בארץ לא חדל ממלחמה עיקשת ב"חידוש הדת", ובשנת תרל"א חתמו, בהשפעתו, חכמי ירושלים הספרדים והאשכנזים, על פסק הלכה כנגד הרפורמים (שנחתם בסיועו במיהאלוביץ' שבהונגריה על ידי שבעים רבנים). הוא רצה להקים שוב את "חברת מחזירי עטרה ליושנה", ופרסם את תכניותיו בקונטרס בשם זה. תכנית זו היא בעצם "תכנית כוללת ליצירת חברה יהודית חדשה במולדת, החיה חיים עצמאיים, נקיים מכל השפעה זרה, ומשוחררים מכל כפיה גלותית^[1]". בתחילה הוא דן בבעית החניוך ובהקמת מוסדות לימוד לבנים ולבנות ובהתוויות תכנית לימודים (הכוללת לימוד מלאכה). הוא דן בצדדים המעשיים של הקמת האגודה- תעמולה ופרסום, הקמת בית דפוס, מקורות הכנסה כספית, חלוקה ארגונית, מוסדות שיפוטיים, הנהגה רוחנית וגשמית, שפץ דיבור וכד'. הוא דן גם בישובה של הארץ- בנין ערים ומושבות, חקלאות, יסוד בנקים ופיתוח תעשיה. הוא עוסק גם בצדדים הנוגעים להגנה על הישובים, כולל אימון בנשק, על פיתוח משרדי העליה תפוצות ובריבוי אניות מיוחדות לעולים. הוא אכן הקים את האגודה, ויסד כולל בשם "כולל העברים". האגודה החלה בחיפוק קרקע להתיישבות חקלאית.

קונטרס זה עורר התנגדות עזה בקרב הממונים על הכוללים בירושלים, שכן ראו בתכניתו איום על "כספי החלוקה" מהם התפרנסו. ראשי "כולל אונגרין" הכריזו כי מי שיצטרף לכולל העברים יפסיד את כספי החלוקה שלו. איומים ומאבקים אלו גרמו לסגירתה של האגודה. מאבקים אלו גרמו לשריפת ספריו (ראה להלן), והגיעה עד כדי מצב שהיה חשש לחייו. הוריו בהונגריה דרשו ממנו לעזוב את הארץ, הוצעה לו רבנות במצרים, עליה השיב "טוב למות בירושלים מלמלוך במצרים". הוא מצא לו חבורה של ידידים, בעיקר חכמי הספרדים ובעיקר עם הרב אליהו מני, רבה של חברון, עמו החל לעסוק בפעילות התיישבותית בסיוע איל ההון ר' דוד גוטמן מהונגריה. הם ניסו לרכוש קרקעות באזור גוש עציון שעמדו למכירה, אולם לבסוף הקניה לא יצאה לפועל.

בשנת תרל"ח הצטרף למייסדי המושבה פתח תקווה, וקנה בה עשר חלקות על שמו של חותנו, וביום בו עלה על הקרקהע תקע בשופר.

בשנת תרל"ט הוציא ירחון בשם "עמוד התורה ועמוד היראה" ששימש במה לרעיון הישוב החקלאי הדתי בארץ. הירחון הפסיק לצאת בחדש אדר של אותה שנה בעקבות הלשנה.

בשנת תרמ"ד נסע לגליציה והונגריה על מנת לעורר אנשים ורבנים לטובת המושבה פתח תקווה, אולם מתנגדיו הפריעו לו בכל מקום אליו הגיע. הם גם הצליחו לשכנע את חותנו להעביר את הקרקעות שרע"י קנה על שמו לרשות כולל אונגרן כ"קרן קיימת שלא על מנת למכור", ובכך נישלו אותו מקרקע זו^[2]. ר' עקיבא יוסף התדיין עם הכולל בדין תורה אצל הרב מפרשבורג (נשיא הכולל) שפסק לטובתו, אולם פסק זה לא בוצע בפועל על ידי עסקני הכולל. על עוול זה שנעשה לו הוציא את החוברת "שמרו משפט" בעברית וביידיש, וצעק על זה כל ימיו.

בשנת תרס"ג הציע לחד את תקיעת השופר בראש השנה שחל בשבת, ופרסם מאמרים המנמקים את הצעתו מבחינה הלכתית, אך מתנגדיו טרפדו גם את הרעיו הזה.

כאשר בנימין זאב הרצל הגיע לירושלים, ר' עקיבא יוסף התייצב בפניו בכבוד.

כשהיה זקן, החלו להגיע לאזניו שמועות על הצהרת בלפור וועידת סן-רמו, והוא החל להתעודד, ושמח ביותר על מינוי נציב עליון יהודי, ובא לקבל פניו כשהוא מברך שחלק מכבודו ליראיו.

בשנותיו האחרונות נתמך על ידי מרכז המזרחי.

נפטר בא' באייר תרפ"ב, ונטמן בהר הזיתים.

על שמו נקרא הישוב בני עי"ש שבשפלה.

ספריו

• לב העיברי (ר"ת הרב עקיבא יוסף בן רבי יחיאל)- "החלק הראשון של הספר הוא פירוש לצוואת בעל החתם סופר, וכולו נגד השפעת מנדלסון, ההשכלה והריפורמה. החלק השני הוא "נגד שלושת פשעי ישראל; האפיקורסות, הצדוקות והלועזיות" ובו גם אוסף מאמרים מרבני אשכנז, פולין, ספרד ואיטליה. בספר דברים נמרצים נגד המתחדשים, מנהגיהם ומוסדות החינוך שלהם, המובילים, לדבריו, לשמד. הוא יוצא גם נגד ההשכלה ומגמותיה ומטיף לדביקות בתורה ובמסורת ישראל המקורית, לרבות גילוייה החיצוניים כלבוש מסורתי וכדומה. לגבי חינוך חילוני בגזירת הממשלה מזהיר המחבר שלא ללמוד אלא

את המוכרח ורק מפי מורים נכרים. הוא קורא למסירות נפש בעבודת ההצלה נגד "עוכרי ישראל" הריפורמיים.דרכו אינה בהכחשת דעות המתנגדים, אלא בהוכחת צדקת דרכו, דרך התורה, ובחיזוק ידי היראים"^[3]. פורסם בשנת תרכ"ה.

• קונטרס מחזירי עטרה ליושנה.
• בית יוסף חדש- "בספר זה שלח המחבר חיצי התנגדות לא רק במשכילים אלא התקיף גם את המתחסדים, הממנוים על החלוקה. הוא דרש שינוי ראדיקלי בהנהלת החלוקה והגבלת שלטונם הבלעדי של הממונים

על ידי הקמת מועצה מפקחת על פעולותיהם. כן הציע, כי כספי הנדבות ישלחו מחוץ לארץ ישירות לבני הכוללים לפי רשימות מעודכנות ולא באמצעות הממונים^[4]". בספר זה פוסק כי אדם שאשתו לא רוצה לעלות איתו לארץ ישראל, רשאי לישא אישה אחרת תחתיה בלי היתר מאה רבנים, פסק ששימש את מתנגדיו ככלי ניגוח, אשר כתבו כנגדו שני חיבורים- "שומר ישראל" ו"ניתוץ הברית", בהם תוקפים את המחבר, את דעותיו ואת פסקו. הם מאשימים אותו בעזות מצח, בנבואת שקר ובהתיימרות להיות משיח. ספר זה הוחרם על ידי ראשי כולל אונגרן, נידון לשרפה, ואכן הוצא לשריפה, "כשאר ספרי חיצונים וספרי מינים".

• הירחון עמוד התורה ועמוד היראה.
• שמרו משפט- על פרשית נישול קרקעותיו בפתח תקוה על ידי כולל אונגרן (ראה לעיל).

לקריאה נסופת

• גאולה בת יהודה, ראשונים לציון הנה הנם, מוסד הרב קוק ירושלים תשס"ט, עמ' קעב-קעו.

הערות שוליים