רבי אליהו בן חיים

רבי אליהו בן חיים (ראנ"ח) היה מגדולי חכמי טורקיה ו"חכם באשי" בתקופה שלאחר גירוש ספרד.

תולדות חייו

נולד בסביבות שנת ר"ץ באדרינופולי. למד בעירו אצל רבי מרדכי מטלון, ונודע כאחד התלמידים החכמים והמיוחדים. לאחר זמן קצר החל להרביץ תורה בבתי מדרש שונים בעיר, והעמיד תלמידים רבה. בתקופה זו, החל שמו להתפרסם באיזור.

בשנת של"ה עזב את אדרינופולי ועבר לקושטא הבירה, שם התמנה לרב וחכם באשי. בעלותו על כסא הרבנות, התפרסם שמו כמשיב, ואלפי שאלות הורצו אליו.

עמד בקשרים טובים עם חכמי דורו, ובהם רבי יוסף מטראני, מהרשד"ם, רבי שמואל יפה-אשכנזי, מהרש"ך ועוד.

מתוקף תפקידו כחכם באשי, נדרש להשיב בשאלות חמורות הנגועות לציבור (למשל, נשאל האם אפשר להתיר חרם של יהודי שהעליל עלילות על דון יוסף נשיא לאחר פטירתו של האחרון, ועוד).

ראנ"ח היה מ"יראי הוראה", כמו שכתב (שו"ת ראנ"ח ז): "לא אורה בה היתר עד שסיכימו שאר בעלי הוראה ואעשה כן גם אני".

היה בעל ענווה גדולה, (ראה מים עמוקים כח: "יודע אני בעצמי שאיני כדאי במקום גדולים..."; שם, נו: "צעיר אני לימים והם ישישים, ולא למדתי חכמה ודעת קדושים, אף כי אנוש רימה יכניס ראשו יכניס ראשו בין הרים גבוהים וקשים וכו'..."), והיה נוהג לחתום בסוף תשובותיו "מעפר דל".

נפטר בשנת שע"ג ונטמן בקושטא.

בתו נישאה לרבי משה בנבנשתי בעל "פני משה". בנו יחידו נפטר בחיי אביו.

כתביו

השאיר יבול תורני רב, שרובו נשדד ואבד. מבין ספריו שרדו:

• שו"ת ראנ"ח
• תשובות שנספחו לספר מים עמוקים לרבי אליהו מזרחי (הרא"ם).
• "שיטה" על מסכת כתובות. נדפס יחד עם השו"ת.
• הנותן אמרי שפר או תנא דבי אליהו- דרשות.