שיטת פסיקה

שיטת פסיקה של רב פוסק, היא מערכת הכללים שלפיה הוא מוציא את פסק ההלכה מתוך מקורות ההלכה. שיטת הפסיקה אמורה להיות יציבה - ככל שמדובר באותו פוסק, אך היא עשויה להשתנות - מפוסק לפוסק: למשל, לא הרי שיטת הפסיקה רבי עקיבא (שמבוססת על שבע מידות שהתורה נדרשת בהן) כהרי שיטת הפסיקה של רבי ישמעאל (שמבוססת על י"ג מידות) כהרי שיטת הפסיקה של רבי יוסי הגלילי (שמבוססת על ל"ו מידות); כיוצא בכך, לא הרי שיטת הפסיקה של חז"ל (אשר התבססה בעיקר על מידות שהתורה נדרשת בהן, על אסמכתאות מהכתובים, על סברות תלמודיות, על אוקימתות במשניות ובברייתות, ועל כללי הכרעת מחלוקות שבין תנאים), כהרי שיטת הפסיקה של הראשונים ושל האחרונים (הנזקקת למשל לקביעת כללי עדיפות שבין פסיקות לכאורה-סותרות של פוסקי דורות קודמים, וכל כיוצא בכך).

דוגמאות לשאלות העולות בעת בחירה בין שיטות פסיקה

דוגמאות לשאלות מרכזיות המופנות כיום להכרעה - בכל מערכת עכשוית כוללת של שיטת פסיקה, הן:

• שאלת 'דרך ההסק: האם הדגש בפסיקת הפוסק הוא בעיקרו: דדוקציה (כלומר: הוצאת דבר מתוך דבר - כדי להגיע מן הכללים הישנים אל הפרט המחודש), או: אינדוקציה (כלומר: דימוי פרט מחודש לפרטים ישנים, או דימוי של פרטים ישנים - זה לזה - כדי להגיע מהם אל הכלל המחודש).

• שאלת מקורות הפסיקה: מהי מידת תוקפם וסמכותם של פסקים שנתגלו רק לאחרונה בכתבי יד של גאונים ושל ראשונים - כאשר פסקים אלו לא היו לנגד עיני האחרונים; האם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מדברי הפוסקים הקודמים - רשאי הפוסק כיום (כדרכם של הגאונים ושל הראשונים) לפסוק מהתלמוד לבדו (בבלי או אף ירושלמי), או אף ממקורות הלכתיים אחרים של חז"ל (תוספתא, מדרשי הלכה), או אף מ"האגדתא"; והאם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מהתושב"ע ומספרי הפוסקים - רשאי הפוסק כיום (כדרכם של חז"ל) לפסוק ישירות מהחומש (בין דדוקטיבית, ובין ע"י מידות שהתורה נדרשת בהן - כגון ע"י קל וחומר וכדומה).

• שאלת ההיררכיה בפסיקה: מהי ההיררכיה הראויה בהעדפת פסיקות סותרות שמהדוֹרוֹת הקודמים (למשל יש לשאול: איך ראוי לפסוק כשיש סתירה בין השולחן ערוך לכתבי האר"י, וכל כיוצא בזה).

• שאלת השיקולים הרלבנטיים: עד כמה - אם בכלל - רשאי הפוסק להשתמש בנבואה או בשיקולים קבליים או בכללי הספיקות או ב"פילפול" או בסברה למדנית או בשיקולים חוץ-הילכתיים, בדרך אל הפסק הסופי; והאם כל שימוש כזה - אם הוא מותר בכלל - מותנה בכך שהפוסק לא מצליח להכריע את הדין בדרך סטנדרטית.

ועוד שאלות כיוצא באלו.

חשיבות הכרת שיטת הפסיקה של הפוסק

הכרת שיטת הפסיקה של הפוסק, חיונית - בראש ובראשונה - בהקשר לדבריהם של יהושע בן פרחיה ושל רבן גמליאל (אבות א ו,טז): "עשה לך רב", ובהקשר לדברי רבי יוחנן (חגיגה טו ע"ב, מועד קטן יז ע"א): "אם דומה הרב למלאך ד', יבקשו תורה מפיהו": מדבריהם יוצא אפוא, כי הרב הפוסק, נבחר על ידי תלמידיו לעתיד - לא באופן שרירותי - אלא בעקבות התחקותם המוקדמת אחרי דרכו; בעוד שדרך זו של הרב מאופיינת - לא רק במידת יראת השמים שלו (שהיא כרגיל סוביקטיבית ונתונה להתרשמותו האישית הבלתי אמצעית של התלמיד-לעתיד), אלא גם במקורות הפסיקה של הרב ובשיטת הפסיקה שלו, כאשר את אלו האחרונות - יכול התלמיד (הבא לבחור את הרב) לבדוק מראש - אף מבלי לפגוש אישית את הרב, אלא למשל ע"י קריאה מוקדמת בספריו, או ע"י קריאת תיאור אוביקטיבי חיצוני מוקדם - אודות מקורות הפסיקה של הרב - ואודות שיטת הפסיקה שלו.

שיטות פסיקה של אחרוני האחרונים