צרורות

במשפט העברי, צרורות הוא דין בהלכות נזיקין האומר כי למרות שהתורה חייבה לשלם את היזקם של ארבע אבות נזיקין, כאשר הנזק נגרם באופן עקיף על ידי כוח הבהמה ולא על ידי גוף המזיק, פטרה התורה מלשלם נזק שלם, ועליו לשלם רק חצי מהנזק.

נזק כזה נקרא "צרורות", על שם הציור הנפוץ של ההיזק, כאשר בהמה מהלכת, וצרורות של אבנים ניתזים מתחת רגליה, והזיקו.

תולדה דרגל

היזק הצרורות נחשב לתולדה של רגל, והלכה למשה מסיני, הגבילה את התשלומים הרגילים של חיוב רגל למחצית הנזק. יש האומרים, כי גם פרט זה, שהצרורות נחשבים לתולדה של רגל גם הוא הלכה למשה מסיני‏^[1].

כאשר המשנה בתחילת מסכת בבא קמא אומרת, כי תולדותיהם של ארבעת אבות הנזיקין - דינם שווה למזיקים עצמם, מגיעה הגמרא למסקנה כי תולדותיה של רגל היא צרורות, שדינה שווה לרגל, אם כי רבא ורב פפא נחלקו‏^[2] באיזה דין היא שווה לרגל.

רב פפא מסביר על פי הכלל, שבעוד שבהמה שהזיקה בכוונה להזיק "קרן", הדין הוא שאין בעל בהמה חייב לשלם מכיסו, אלא משלם את השור עצמו או דמיו ולא יותר, הרי שכאשר בהמה הזיקה בדרך הילוכה - "רגל", על בעל בהמה לשלם מביתו גם אם הנזק עולה על שווי הבהמה. וכך גם בחיוב נזק צרורות, עליו לשלם מביתו. רבא חלוק על רב פפא ואינו מסכים עימו בפירושו זה, שכן רבא עצמו מסופק האם אכן ההלכה היא שצריך בעל השור להוסיף ולשלם מביתו כאשר הנזק מוגדר בחיוב צרורות, ולכן הוא מפרש את ההשואה בין צרורות לרגל, אלא בכך ששניהם פטורים כאשר ההיזק היה ברשות הרבים.

שורשי עץ

הרמב"ן מסביר בסוף קונטרס דינא דגרמי, שבגדר צרורות הוא רק כוח הבהמה המזיקה עצמה, אבל לעומת זאת אדם הנוטע עץ, ולאחר זמן יצאו מהעץ שורשים בקרקע והזיקו לבור של שכן, אין נחשבים השורשים לחלק מהעץ, ולכן אין חייב המזיק לשלם (באופן שמותר היה לו לנטוע את העץ).

שיטת סומכוס

סומכוס חלוק על כך,ולדבריו גם בנזק של צרורות התשלום הוא נזק שלם, כרגיל‏^[3]. תנאים נוספים הצטרפו לדבריו, ביניהם רבי אלעזרבבא קמא יח עא. רבא מסופק, האם סומכוס לא קיבל כלל את ההלכה למשה מסיני, או שהוא הגביל אותה לצעד רחוק יותר, ובעוד שלפי חכמים גדר צרורות הוא בנזק המתבצע על ידי כוחה של בהמה, סבור סומכוס כי צרורות הוא בנזק שמתבצע על ידי תוצאה מכוחה של בהמה, "כוח כוחה"‏^[4].

בתר מעיקרא אזלינן

ערך מורחב - בתר מעיקרא אזלינן או בתר מסוף אזלינן

שאלה מעניינת שואל רבא, אודות בהמה שדרכה על כלי ולא שברתו, והכלי נתגלגל למקום אחר ונשבר, האם עלינו להתייחס למעשה המזיק מצד בהמה שהתבצע על ידי גופה, או באופן שנשבר הכלי - שלא על ידי גופה. הגמרא פושטת את השאלה, מהלכה אותה אמר רבה, כי אדם שזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל, השני פטור מכיוון שכבר היה בחפץ מעשה שבירה הוא נחשב כשבור. ומכאן, שהעיקר הוא מעשה השבירה מצד האדם, וחפץ שנעשה בו מעשה שבירה, נחשב כשבור, ולכן גם כאשר הבהמה ביצעה בחפץ מעשה שעלול לבסוף להזיק לחפץ, נחשב החפץ כשבור מיד, וההיזק אינו נחשב כצרורות.

דין מועד בצרורות

שאלה נוספת אותה שאל רבא, ונשארה ללא מענה: האם קיים דין שור מועד בצרורות, האם יש לדמותה ל"קרן", שהרי שניהם, צרורות וקרן, משלמים חצי נזק, ואם כן אם הבהמה הזיקה שלוש פעמים על ידי "צרורות", היא חייבת לשלם נזק שלם, או שמא יש לדמות את הצרורות ל"רגל", שהרי הנזק נעשה באופן רגיל ולא מתוך כוונה להזיק, וכשם שברגל אין דין מועד, כך בצרורות אין דין מועד.

רב אשי הסתפק בהלכה אחרת, לפי הכלל בארבע אבות נזיקין, כי כאשר נזק מסוים נגרם באופן של "שינוי" ולא כדרכה, משלם בעליה של הבהמה רק חצי נזק לניזק. השאלה היא, בנידון שהצרורות היו בשינוי, האם אז משלם חצי נזק, או שמא דין זה האומר שמשלמים חצי נזק בשינוי, הכוונה היא חצי מהסכום אותו יש לשלם, ומכיוון שבצרורות משלם רק חצי נזק, כאשר הצרורות נעשו בשינוי עליו לשלם רק רביע נזק.

קישורים חיצוניים

• בעניין הגדרת צרורות, מאת איתי מושקוביץ, מתוך עלון ישיבת הר עציון
• חצי נזק צרורות: קנסא או ממונא?, מאת קותי פינקלשטיין, מתוך עלון ישיבת הר עציון

הערות שוליים