כרובים

שתי דמויות מזהב של תינוק ותינוקת הפורשים כנפים זה מול זה, שהיו על הארון בבית המקדש. הכרובים נבנו במקשה אחת עם הכפורת.

הכרובים במשכן

הכרובים האלה יוצרו על ידי משה בזמן בנית המשכן. כרובי הארון הונחו לצד הקצר של הארון, כלומר: כל כרוב עמד על קצה קצר של הארון. גובה הכרובים הוא 10 טפחים. חכמינו לומדים זאת מהכרובים שיצר שלמה בבית ראשון- שהכרובים האלה היו בגובה 10 אמות. אז מכאן לוקחים שכרובי הארון היו בגובה 10 טפחים. גובה פני הכרובים לפחות טפח.

הכרובים בבית ראשון

בבית ראשון בנה שלמה, מלבד שני הכרובים שהכין משה, עוד שני כרובים גדולים מעץ שמן שעמדו ליד הארון, גובה כל אחד מהם עשר אמות, ואורך כל כנף חמש אמות. חז"ל הסבירו שמקום גוף הכרובים בנס היה ולא היה מן המידה, כי אורך קודש הקודשים כולו היה רק 20 אמה, ואם כן לא נותר מקום לגוף הכרובים (4*5 אמות = 20 אמה). הסבר נוסף הוא שהכנפיים יצאו מאמצע הגב, (כך שהגוף לא תופס שטח).

כרובי שלמה פנו להיכל ולא למקום הכפורת כמו כרובי הארון.

חז"ל אומרים שבזמן שישראל היו עושים רצונו של מקום היו הכרובים פונים איש אל אחיו ובזמן שלא - היו מפנים פניהם איש מרעהו.

בימי בית שני לא היו כרובים, שכן הארון נגנז על ידי יאשיהו בן אמון מלך יהודה.

הכרובים בבית שלישי

על פי נבואת יחזקאל, על קירות הבית השלישי יהיו שני סוגי תבליטים:

1. כרובים.
2. דקלים.

לכל כרוב יהיו שני פנים:

1. אדם.
2. אריה.

פני הכרובים פונים לדקלים, והרמח"ל מסביר שהאריה והאדם, כלומר חיבורם, רמוז בתמר, ולכן, פני הכרובים אל התמר.