מילון הראי"ה:יראת ד' (יראה מד')

ההשקפה הקדושה שאין לשום בריה לחשוב שיש בה השלמות המוחלטה, שהיא אינה מצויה כי אם אצל מקור חיי כל החיים כולם, בורא כל העולמים ב"ה [ע"ר ב סד־ה].

יראה

◊ היראה באה ע"י הערכת ציור החסרון שבברואים לעומת המעלה המוחלטת של שלימות השם יתברך [עפ"י ע"א ג ב קעא].

יראת ד'

יראה הבאה מתוך ההכרה הבהירה של הזיקה הגדולה, שהמסובב זקוק אל סבתו, ומזה שכל ההויה כולה זקוקה היא לעילת כל העילות וסבת כל הסבות ברוך הוא [עפ"י ע"ר ב סג]. יראה הבאה מכח ההכרה שהטוב והאמת הוא שוכן עדי עד עם מקור האמת והטוב, ואמיתת ערכו של כל נשגב איננו נערך כלל כ"א לפי הדעה האלהית, שרק ביראה טהורה אפשר להגיש לקצה ציורה [ע"א ג ב קנט]. פנית התמצית של כל הציורים הפרטיים לרבבותיהם וכל הרחבתם אל המושג האמיתי הכללי, שהוא חובק את כל המציאות החמרית והרוחנית [עפ"י שם שם קסו].

יראת ד' האמיתית

יראת הרוממות [אג' א עח].

יראת ד'

יראה הבאה מצד ההתבוננות בגודל הדרכים העליונים, שאין ערך ומבוא לאדם ללכת בהם, מצד רום שלמותם הרחוקה מחוקנו. יראת רוממתו מצד הנשגב מהשגתנו ויכולתנו [עפ"י ע"א א 79 (ע"ר ב קכג)]. הנשמה השרויה בתוכיותה של היראה המוגשמת והגלומה, יראת העונש וההפחדה הרגילה, הנשמה המתגלה לפי בהירות השגתו של אדם ולפי קדושת מעשיו ורוחו, עטרת כל אידיאלי הרוח, הוד הכבוד, ויראת הרוממות, מעוז האהבה, ומקור נחלי כל השאיפות האידיאליות, כבירות החשק, המתרוממים עדי עד ברום עולמים [עפ"י קובץ ה סה].

יסוד היראה

מה שמתיראים להפסיק את הדבקות האלהית, המלאה אורות עליונים וחיים עד העולם, ותוספות הארה בכל העולמים. ונחת רוח, ועונג עליון, ביסוד חיי החיים. ומיד בהפסק החשק, ונטיית התאוה הבהמית, הכל מסתתר, והאורה מטשטשת, ומרגישים מיד מיעוט השגה, וכהות רגש, הסרת רוח השמחה העליונה, פחדות של שפלות. וזה נוהג בכל נטיה לצד החומריות, ותמהון לבב, גם כשהיא של רשות, וק"ו בעניני איסור, שאין שיעור לנפילה והריסה לחשכת המאורות, וסיתומי צינורות החיים, התמעטות השפעים והעינוגים [א"ק ד תלג]. ההכרה השלילית שהיא יסוד האמת, המונחת על יסוד הערך האמיתי שיש לכל חמדה מעשית ועיונית בעומק ורום המדע האלהי והגבורה האמיתית של אין סוף [ע"א ג ב קנט]. הרגש הטהור ההולך למשרים, רגש הלב הפנימי, השמיעה הפנימית להבין את הערך של השכל הטהור אל הרגש הקדוש החי בלב האדם ההולך למשרים בדרכי ד' וטובו [עפ"י שם שם קסט]. ע"ע יראת שמים. ע"ע אהבת ד'. "יראת ד' היא אוצרו"^[1]- יראה הבאה מכח ההכרה שהטוב והאמת הוא שוכן עדי עד עם מקור האמת והטוב, ואמיתת ערכו של כל נשגב איננו נערך כלל כ"א לפי הדעה האלהית, שרק ביראה טהורה אפשר להגיש לקצה ציורה, היא האוצר הבטוח על כל אלה הקנינים הגדולים, שיהיו לעד מתקיימים ועומדים בערכם הראוי להם ומשפיעים בכחם הגדול את כל הטוב שהם צריכים להשפיע לטובת הכלל והפרט עדי עד [ע"א ג ב קנט]. הרגש הטוב והנעים של כניעת הלב, של תמימות הרוח ושחות הנפש, שהוא מעטר את האדם כשימצא בו כפי אותה המדה שנדרשת לו לעומת שארי רגשותיו ותכונותיו, "כקב חומטין בכור של חיטים שבעליה" [עפ"י ע"ה קמד]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ד' היא אוצרו.

הערות שוליים