מעמד שלושתן
|
|
מעמד שלושתן הוא דין הלכתי בדיני ממונות. כאשר נמצאים יחד המלווה, הלווה והקונה, המלווה יכול למכור את החוב לקונה (גיטין יג:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כ).
מקור וטעם
מקורו של הדין מדרבנן (גיטין יג:).
בטעמו כתבה הגמרא שהוא הלכתא בלא טעמא (גיטין יג:), והסבירו התוספות שאין טעם איך קונה, אך למה תקנו שיקנה - יש טעם: כדי שלא יצטרכו לטרוח להביא עדים ולעשות קניין[1] (בבא בתרא קמד. ד"ה כהלכתא).
כתב הפלס חיים (הביאו ספר המקנה כ-א ד"ה כתבו) שמועיל מדין הפקר בית דין, וקצות החושן (סו-ב בסופו) כתב שהוא מתורת זכייה, שהלווה זוכה למקבל.
הנכס
הנכסים הנקנים הם:
- חוב
- שטר חוב
- שטר שחרור
- דבר שאינו ברשותו
בנוגע לשטר חוב, כתב קצות החושן (סו-כד) בדעת התוספות (גיטין יג.) שלא מועיל, ואילו הר"ן (גיטין ה. בדפי הרי"ף) כתב שמועיל.
שטר חוב שנקנה במעמד שלושתן, נחלקו הראשונים האם יכול המוכר למוחלו אחר כך (פרי משה קניינים כח-א ד"ה והנה):
- רבנו תם (בתוס' גיטין יג: ד"ה תנהו) והשולחן ערוך (חו"מ קכו-א) כתבו שאינו יכול למחול.
- בעל העיטור והראב"ד כתבו שיכול למחול (הביאום הש"ך חו"מ סו-א והקצוה"ח קכו-ה).
- הרמב"ן מסתפק בזה.
האחרונים, (פרי משה שם) שנחלקו לשיטתם בטעם שהמוכר שטר חוב לחבירו יכול למוחלו, ביארו את העניין: הטעם, על פי דעת רבנו תם, הוא משום שמוכר רק את שעבוד הנכסים, אך שעבוד הגוף נשאר בידי המוכר, ולכן יכול עדיין למוחלו. לכן במעמד שלושתן, עליו תיקנו שמוכר גם את שעבוד הגוף, לא יכול למוחלו לאחר המכירה. אך על פי טעמם של שאר הראשונים, שהטעם שאפשר למחול לאחר שמכר שטר חוב הוא שהמכירה היא רק מדרבנן, אם כן הדבר נכון גם במעמד שלושתן, שגם הוא מדרבנן.
בשטר שחרור לא מועיל, כי מעמד שלושתן מועיל רק במקום ששייך מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה (ר"ן גיטין ה. בדפי הרי"ף).
נחלקו המפרשים השונים בשאלה האם יכול אדם למכור דבר שאינו ברשותו, כגון גזילה: התשב"ץ (ח"ב רלה, הביאו האור שמח זכייה ומתנה י-ב) כותב שדבר כזה אינו יכול להימכר במעמד שלושתן, אך קצות החושן (קצד-ד) והקובץ שיעורים (בבא בתרא תפג בדעת הרמב"ן) כתבו שיכול למכור.
פרטי הדין
באופן הקניין חקר העיון בלומדות (ג) האם האדם השלישי, המעוניין לקנות, גובה את החוב או את הקניין ישירות מהלווה באופן שהמלווה כבר אינו מהווה גורם בגבייה, או שגבייתו של האדם השלישי נעשית דרך המלווה באופן שהלווה נשאר משועבד למלווה. הפרי משה (קניינים כח-ב) חקר גם הוא, האם כאשר מוכר המלווה את החוב לאדם השלישי, הוא מעמיד את השלישי במקומו, או שרק מוכר לו את זכות הפירעון של החוב.
בעל כורחו של השומר - הקניין מועיל גם בזה (תוס' גיטין יג: ד"ה גופא).
אדם המקדש אשה במעמד שלושתן, כלומר שהאיש המלווה הקנה לאשה חוב על ידי מעמד שלושתן, ורוצה לקדש אותה באמצעות חוב זה, נחלקו הרבה ראשונים האם מקודשת האישה מדאורייתא. הספק בעניין זה נובע מן העובדה שמעמד שלושתן עצמו הוא רק דין מדרבנן (הובאו באבני מילואים כח-לד).
על פי השיטות הסוברות שמקודשת מדאורייתא, דעת האבני מילואים (שם, כך ביאר בדעתו דרכי משה דרכי הקניינים ח-ו ד"ה וקושייתו) שכל הקידושין הללו הם מדין עבד כנעני (דהיינו קידושין שבהם לא הבעל נתן את הכסף לאשה, אלא אדם שלישי נתן במקום הבעל - "הילך מנה והתקדשי לפלוני"), שהבעל עצמו לא נתן לה את הכסף, אלא הלווה נתן במקומו. אך הגרמ"א עמיאל (בדרכי משה שם ד"ה אכן כ"ז) חלק עליו וכתב שדין עבד כנעני נאמר רק כאשר ממונו של הבעל לא חסר, אך כאן ממונו של הבעל חסר, שהרי מחסר את שעבודו לטובת האשה.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ אמנם יש ראשונים שחולקים וסוברים שסתם קניין, שהוא קניין סודר, אין צריך עדים. הובאו בערך חליפין#פרטי_הדין ד"ה עדים.