רבי בנימין הכהן מריג'יו

רבי בנימין הכהן מריג'יו (המכונה הרב"ך) היה מקובל ופוסק חשוב באיטליה.

תולדות חייו

נולד בשנת תי"א לערך באליסאנדריה שבאיטליה. מגיל צעיר שרד על תלמודו, ובטרם הגיע לגיל עשרים כבר החל לעסוק בקבלה והוציא מהדורה של "שער הכוונות" לרבי חיים ויטאל. כמה שנים מאוחר יותר החל לעמוד בקשרי מכתבים עם רבי משה זכות (הרמ"ז), גדול מקובלי איטליה בדורו, ששמע עליו מתמלידו רבי אברהם רוויגו. בשנת ת"ל, משלא עלה בידי הרמ"ז לעלות לארץ ישראל, בחר ברב"ך וברבי אברהם רוויגו להיות תלמידיו הקרובים, אליהם יעביר את תורתו. בהזמנתו לרב"ך לבוא אליו לונציה, הוא כותב לו: "ואם רוח ה' בך נושבה ותשוקת החכמה בלבך תחובה, לילות כימים קימה בזמן שכיבה..."^[1]. הרב"ך ענה לו במכתבו: "ארוצה עד איש הא-להים ואקחה לי תרומה, מאת אשר דבנו לבו ודעתו השלמה"^[2]. בשנת תל"א הגיע לונציה, שם למד יחד עם ידידו ר"א רוויגו אצל הרמ"ז, ואף נסמך ממנו. כמו כן, התקרב לרבי מנחם שמשון באסולי^[3]. לאחר כשבעה חדשים, עזב הרב"ך את הרמ"ז לאחר כשבעה חדשים בלבד. לאחר פרידתו כתב אליו הרמ"ז כי הפרידה קשה לו, כי הוא "אוהבו אהבת נפש"^[4]. רב"ך חזר לעירו אליאסנדריה, שם השתדך עם קרובת משפחתו נחמה בת משה כהן רופא. החתונה נקבעה לחודש אלול תל"ב, אולם הוא הקדימה מפני ש"אי אפשר להתבטל מלימוד בימי חודש אלול המיוחדים לתשובה". הרמ"ז שלח לו שיר שחיבר לכבוד החתונה, והם המשיכו בחליפת מכתבים תדירה ביניהם. הרב"ך אף פעל על מנת שהרמ"ז יתקבל לרב קהילת מנטובה. לאחר נישואיו עבר לקסאלי, שם שימש כרב במשך שלוש שנים. בקסאלי שימש את את המקובל רבי שמשון באקי, ולמד מפיו עד שכנהו "מורי", ואף הפנה אליו שאלות הלכתיות^[5]. בהספד שנשא עליו כנהו "מורי ואלופי"^[6]. בשנת תל"ג הגיע הרמ"ז למנטובה, וקרא לרב"ך ולר"א רוויגו להצטרף אליו, ואכן, הרב"ך החל לנסוע אליו למנטובה לעיתים החל משנת תל"ד. בחג הסוכות תל"ה התבקש לכהן כרב בעירו אליאסנדריה. מלאכת הרבנות קשתה עליו מאד, הן מפני שגזלה את זמן לימודו והן מפני שגרמה למרביות בתוך משפחתו. הוא קבל על כך באגרתו לרמ"ז, שגם הוא כרע תחת עול הרבנות במנטובה, שלא הותיר זמן ללימודו. הם תכננו יחד לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים, שם לקבוע לימוד משותף^[7]. אולם, בני קהילותיהם לא אפשרו להם לעזוב את משרתם, וכן אחיו של הרב"ך מנע ממנו לעשות זאת. לכן, הורה הרמ"ז לרב"ך להישאר בחו"ל (מפני שבני קהילתו מנעו ממנו, וכן אשתו היתה בהריון, ואלו סימנים כי כנראה לא נשלם עדיין תיקונו בחו"ל) ולמעט בעסקי ציבור שאינם הכרחיים. בראשית שנת תמ"א חלה הרמ"ז, וביקש מהרב"ך כי יתפלל עליו, מפני ש"רק עליך דעתי ופני כל מעיני, לבלתי סור נאמנותך מנגד עיני". בתמוז שנת תמ"ב נענה לבקשת קהילת ריג'יו לכהן כרבה, מפני שהיתה סמוכה למקומו של הרמ"ז, והרב"ך רצה להתקרב אליו יותר. גם בשבתו בריגיו תכנן לעלות לא"י, ואף החל למכור את ספריו לצורך כך, אולם בסוכות שנת תנ"ח נפטר הרמ"ז, והרב"ך כתב עליו מספד גדול. מספר חודשים לאחר מכן, הוציא קול קורא לייסוד ישיבה בירושלים, בו מרחיב על קדושת הארץ וחשיבות חיזוק התורה בירושלים, אולם גם זאת לא עלתה בידו והוא נשאר באיטליה.

עם הופעתו של משיח השקר שבתי צבי, היה הרב"ך מן המסופקים שנטו להאמין לדבריו,אך למרות זאת מהר"ם חאגיז, שהיה מהלוחמים בש"צ ובנוהים אחריו לא תקף אותו מפני הערכתו אליו^[8]. בשנת תס"ו, יצאה שמועה משמו כי הגאולה החלה לבוא (על פי הנרמז בפסוק, "כי הנה הסתו עבר), אולם הוא הזים שמועה זו^[9].

נהג להרבות בתעניות וסיגופים, ופעל רבות להגדלת לימוד התורה בריג'יו. הוא ייסד חבורה ללימוד הלכות הרי"ף כסדרן, וכשסיימו את כל החיבור דרש דרשה גדולה וכתב שיר הודאה. ביתו היה פתוח לרווחה לחכמים ולעוברים ושבים, ולא אחת הגיעו אליו שד"רים מא"י. מכל רחבי איטליה הפנו אליו שאלות, והיו אף שבטלו את פסקם מפני שהיה מנוגד לפסקו. בהיותו תלמידו של הרמ"ז, באו מקובלים רבים ללמוד אצלו, בהם רבי יוסף אירגאס, רבי אביעד שר שלום באזילה (בנו של רבו ר' מנחם שמשון באסולי) ר' ישראל ברכיה פונטאנילה (שכיהן אחריו כרב בריג'יו, בעל 'מפתחות הזוהר') ועוד. כמו כן, חתניו היו חכמים מופלגים, והם רבי ישעיה באסאן (רבו של הרמח"ל) ורבי יהושע ב"ר יהודה מצליח פאדובה, שכיהן כרב במודינה.

לקראת סוף ימיו, החל לסבול ייסורי גוף קשים. בשנת תפ"ז, כאשר החל הפולמוס הגדול אודות קבלת הרמח"ל, כאשר ראש המתנגדים אליה היה מהר"ם חאגיז מירושלים. הרמ"חל רצה להשיב מלחמה שערה, אך נמנע מפני כבודו של הרב"ך שהוקיר והעריך את מהר"ם חאגיז. ר' ישעיה באסאן, שכנע את תלמידו הרמח"ל לבוא לריג'יו ללמוד מהרב"ך, ואכן הרמח"ל כותב כי חמד אצלו דברים עמוקים. הרב"ך פנה לרמח"ל שישאל את ה"מגיד" מדוע הוא סובל ייסורים כה גדולים. הרמח"ל ענה לו: "חי נפשי כי באמת כדבר הזה דבר אלי קדוש מדבר, אשר רק על חטא הדור ולתקונו המה", ושלח לו תיקונים לכך. הרב"ך התרשם מאד מהתיקונים, וביקש מהרמח"ל לשלוח אליו גילויים נוספים^[10].

לאחר זמן קצר, בליל שבת פרשת בשלח, י"ז בשבט תפ"ז, נפטר הרב"ך. גדולי דורו קוננו על פטירתו, בהם הרמח"ל, רבי ישעיה באסאן, מהר"ם חאגיז, רבני פאדובה, מהר"י אירגאס ועוד.

חיבוריו

• מגילת סדרים- תקנות ומנהגים שנהגו בקהילת ריג'יו. חובר בעילום שמו, ולא נדפס מעולם.
• אלון בכות- על מגילת איכה, ובסופו פירוש על מדרש איכה רבתי ועל ט"ו שירי המעלות בתהלים.
• עת הזמיר- שירי גאולה על דרך הקבלה לראשי חודשים, מועדים, תשעה באב וברית מילה.
• גבול בנימין- דרשות לפרשיות השבוע, מועדים ואירועים. כולל הספדים שכתב, בהם על ר"א רוויגו. בסופו- קונטרס רזי עולם על עשר הספירות.
• שו"ת הרב"ך- בהלכה. יצא לאור מכתב יד על ידי הרב יצחק נסים בשנת תש"ל בירושלים.
• אגרות רבות שכתב הודפסו בספר "אגרות הרמ"ז
• כתבי יד רבים בקבלה שלא הודפסו, בהם העתקות והגהות של כתבי האר"י ורבי חיים ויטאל, סידור עם כוונות וייחודים, חיבור בשם פתחי שערים, סגולות בקבלה מעשית ועוד.

תקופת חייו של רבי בנימין הכהן מריג'יו על ציר הזמן

הערות שוליים