רבי שלום רוקח

רבי שלום רוקח (מכונה השר שלום מבעלז) היה מייסד חסידות בעלז והאדמו"ר הראשון שלה.

תולדות חייו

נולד בברודי בשנת תקל"ט לאביו ר' אליעזר רוקח, מתלמידיו של רבי חיים צאנזר מברודי, דור חמישי לרבי אליעזר רוקח מאמסטרדם, בעל "מעשה רוקח" על המשניות, ולאמו רבקה העני בתו של המקובל ר' יהודה זונדל מחכמי ה"קלויז" בברודי, מצאצאי רבי טודרוס הלוי (אביו של הרמ"ה). אביו נפטר בהיותו צעיר, ואמו נישאה לאחד מנגידי העיר. הוא גדל אצל אחי אמו רב ישכר בער, אב"ד סוקאל, שגאד לגידולו ולחינוכו. לימים, נשא את בתו מלכה לאשה. חותנו שהיה "מתנגד" מנע מר' שלום ללמוד מפי צדיקי החסידות, אך בחסות אשתו היה הולך בלילות ללמוד מפי רבי שלמה מלוצק, מתלמידי המגיד ממזריטש. אט אט חסידותו החלה להתגלות, והוא החל לנוג במנהגי פרישות שונים (בהם התנזרות מעישון ומשתיית יין). לאחר מכן נסע, ללמוד התנגדותו של ר' שלמה מלוצק, ללמוד אצל החוזה מלובלין, וכן למד מפי רבי אורי מסטרליסק, האוהב ישראל מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. הוא הפך לתלמידו המובהק של החוזה, שאהבו וקרבו ביותר. השר שלום קיבל את עיקר תורתו וחסידותו מהחוזה. בהשפעת החוזה, התמנה לכהן כרבה של העיירה בעלז. הוא ייסד בה בית כנסת חדש שנבנה על ידי יהודים ותחת השגחתו הצמודה. הוא סבל מהטרדותיו של ה"גרף" המקומי, שניסה למנוע ממנו את הקמת בית הכנסת והפצת התורה, אולם השר שלום לא נשבר והמשיך בחיזוק וביצור ענייני הדת בעיירה. אט אט החלו חסידים להתקבץ בבעלז בימים הנוראים, עד שהשר שלום הפך לאדמו"ר. גם אדמו"רים ורבנים מפורסמים החלו לנסוע אליו, בהם רבי חיים מצאנז, רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא, רבי ברוך מגורליץ, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט, רבי מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא, רבי צדוק הכהן מלובלין^[1], רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (מהרש"ם) מברעז'ין, רבי שלמה קלוגר מברודי, רבי אשר מסטולין, רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש, רבי שמואל סלנט ועוד. תלמידיו המובהקים היו המהרש"ם ורבי שלום מקאמינקה. השפעתו יצאה גם מחוץ לתחומי גליציה, והשר שלום היה ידוע בקשיו המיוחדים עם יהדות הונגריה ורבניה. הנהגתו התאפיינה בפשטות, והוא היה מהאדמו"רים היחידים שלא לבשו בגדי לבן. שמו גם התפרסם כפוסק גדול, ונחשב למומחה במיוחד בענייני טריפות הריאה^[2] ובענייני התרת עגונות^[3]. השר שלום הפך להיות ממנהיגי היהדות בגליציה. במסגרת זו עמד בתוקף כנגד גזירות השלטונות וכנגד מהפכות המשכילים, שבימיו התנהל מאבק קשה בינם לבין החרדים^[4].

לעת זקנתו כהו עיניו והוא התעוור. רעייתו נפטרה, ודבר זה החליש את כוחו מאד. נפטר בכ"ז באלול תרט"ז ונקבר בבעלז. את מקומו ברבנות ובאדמו"רות תפס בנו רבי יהושע רוקח.

תורתו

השר שלום נהג לומר תורות קצרות שהכילו בתוכן רעיונות עמוקים ביותר. תלמידו ר' שלום מקאמינקה נחשב היה ל"פרשן" של תורותיו, מפני שגם תלמידיו המופלגים התקשו בהבנתן. פעם התבטא ר' שלום מקאמינקא: "הרבי מבעלז מצמצם מאד בדיבורו לומר חלק אחד מאלף ממה שהוא יודע ומבין; אני מבין חלק אחד מאלך מזה אשר הוא אומר; וחלק אחד מאלף מאשר אני מבין אני אומר; ומזה אשר אני אומר תוכלו להבין אחד מאלף..."^[5].

בתורותיו טמן פעמים רבות תשובות כנגד המשכילים שנגדם לחם בתוקף.

הוא השתוקק שדברי תורתו יכתבו בספר, אולם הוא עצמו לא כתב את תורותיו^[6]

ספריו

חלק מתורותיו הודפסו בספרים:

• מהר"ש
• מדבר קדש
• לקט אמרי קודש
• ביאורי החסידות

צאצאיו

• בנו רבי יהושע רוקח, ממשיוכו בהנהגת החסידות וברבנות.
• חתנו רבי חנוך העניך דב מייער מאלעסק, בעל "לב שמח"
• בנו רבי אלעזר רוקח - חותנו של רבי דוד מסקאהל, נכד המגיד מלוצק
• בנו רבי יהודה זונדל רוקח מאוחאן
• בנו רבי שמואל שמעלקא רוקח
• בנו רבי משה רוקח מקארוב
• בתו איידל, אשת רבי יצחק רובין מברודי (גזע רופשיץ), עליה אמר: "אין איידל חסרה, אלא שטריימל"

לקריאה נוספת

• הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות כרך י'- "האדמו"רים לבית בלז".

תקופת חייו של רבי שלום רוקח על ציר הזמן

הערות שוליים