מורה נבוכים

שער מורה נבוכים, דפסו יעסניץ תק"ב

מורה הנבוכים (מורה נבוכים- מו"נ או "המורה") הוא ספרו של רבי משה בן מימון העוסק בפילוסופיה ואמונה. נחשב לאחד הספרים הבסיסיים בלימוד מחשבת ישראל.

מטרת כתיבת הספר וזמנה

את "המורה" כתב הרמב"ם בערבית כתשובה לתלמידו רבי יוסף בן יהודה ששטח בפניו את ספקותיו האמוניים. הספר נכתב בין השנים ד'תתקמ"ז- ד'תתקנ"א.

הספר נחלק לשלושה חלקים:
החלק הראשון: מוקדש לרעיון של ייחוד ה' והרחקת הגשמות ממנו.
החלק השני: החלק הפילוסופי.
החלק השלישי: טעמי המצוות.

"המורה" עורר סערה רבתי בעולם היהודי. היו רבים מגדולי ישראל שיצאו נגד לימוד הספר, ובמקומות מסוימים אף שרפוהו. הבולטים שבין מתנגדי הספר הם רבי שם טוב אבן שם טוב (כתב את "ספר האמונות" כנגד שיטת הרמב"ם והפילוסופים היהודים^[1]), רבי יצחק בר ששת^[2], רבינו יונה- בתקופת הראשונים ורבי נחמן מברסלב בתקפות האחרונים.

שני התרגומים הנפוצים והשימושיים ביותר כיום למורה נבוכים הם של הרב יוסף קאפח ושל רבי שמואל אבן תיבון. קיים גם תרגום מחקרי יותר מאת פרופ' מיכאל שוורץ.

בין פרשני המורה נמנים:

רבי יצחק אברבנאל
רבי שם טוב אבן שם טוב (השני) (נכדו של רבי שם טוב אבן שם טוב הראשון שהיה ממתנגדי המורה הנחרצים).
אפודי- לרבי פרופיאט דוראן
פירוש המילים לרבי שמואל אבן תיבון
רבי אשר אבן קרשקש
מורה המורה לרבי ם טוב אבן פליקרא
לבוש פנת יקרת לרבי מרדכי יפה (בעל ה"לבושים")
פירוש מאת יהודה אבן שמואל- ארבעה כרכים.

הרב זאב סולטונוביץ, מורה נבוכים, בתוך: בינה לעִתים כרך ב שיעור טו, מופיע באתר ישיבה

(חלק מהחומר בערך זה נלקח מתוך חב"דפדיה)