אחרונים

האחרונים הם חכמי ישראל בתקופה שלאחר הראשונים. מקובל להגדיר את תקופה זו החל מגירוש ספרד ואילך.

נושאי כלים לשולחן ערוך[עריכה]

האחרונים התעסקו וכתבו פירושים סביב השו"ע (שולחן ערוך). פירושים אלה נקראים "נושאי כלים" לשולחן ערוך.

אחרונים מפורסמים שכתבו על השו"ע: מגן אברהם (לאורח חיים), ש"ך (ליורה דעה וחושן משפט), ט"ז (לאברעה חלקי השולחן ערוך), חלקת מחוקק (לאבן העזר), בית שמואל (לאבן העזר), קצות החושן (לחושן משפט), נתיבות המשפט (לחושן משפט), משנה ברורה (לאורח חיים).

ספרים נוספים רבים נכתבו על פי סדר השו"ע, לדוגמא ערוך השולחן.

ספרי הלכה מרוכזים[עריכה]

ספרים רבים נכתבו בידי האחרונים, בעיקר בדורות האחרונים על מנת להביא הלכה תמציתית לשולחן היהודי. ביניהם ספרי קיצור שולחן ערוך, שמירת שבת כהלכתה (על הלכות שבת, לרב נויברט), פניני הלכה (לרב אליעזר מלמד), ילקוט יוסף (לרב יצחק יוסף).

ספרי עיון[עריכה]

בתקופת האחרונים התפתחו הישיבות ודרכי הלימוד הנוהגות עד היום. ספרים רבים פתחו את שיטת העיון. יש ספרים שנכתבו כספרי הלכה, אך עוסקים בפלפול ודיון עיוני ונלמדים רבות בישיבות, כמו הספרים קצות החושן ונתיבות המשפט הנחשבים לאחרונים קלאסים בעיון. ראשי ישיבות רבים פרסמו ספרי שיעורים שהעבירו בישיבותיהם, ביניהם מפורסמים הרב אלחנן וסרמן הי"ד (קובץ שיעורים), הרב שמעון שקופ, רבי חיים מבריסק ועוד.