הרב אברהם צוקרמן
|
|
הרב אברהם צוקרמן היה ראש ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ומרכז ישיבות בני עקיבא ואיש חינוך נודע.
תולדות חייו
ילדותו ונערותו
נולד במהלך מלחמת העולם הראשונה, בח' במרחשוון תרע"ו לנחמיה וגיטל בעיירה לבדוב שבליטא. בשנת תרפ"ז עבר ללמוד בישיבה בעיירה אושמינה, שהשתייכה לתנועת המוסר. לאחר כשנה באושמינה עבר ללמוד בישיבה בראקוב, שהשתייכה אף היא לתנועת המוסר, שם למד כשנה, תוך שהוא מגיע להישגים גדולים בלימודו. לאחר מכן נסע ללמוד בישיבה בלידא, אותה עזב לאחר זמן קצר, ועבר ללמוד בישיבה בעיר פינסק, אשר בה כבר למד אחיו הגדול, שלום, שהיתה שלוחה של ישיבת נובהרדוק. בישיבה בפינסק למד תורה מפי ראשי הישיבה - רבי יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) והרב שמואל ויינטרוב. את חכמת המוסר למד מהרב יצחק ולדשיין. רבותיו בישיבה ידעו על הקשר שהתקיים בינו ובין התנועה הציונית, וכי הוא מקבל מהציונים בדואר מאמרים אידיאולוגיים העוסקים בציונות, אך עובדה זו לא מנעה ממנו להמשיך ללמוד בישיבה, בהבטיחו לרבותיו, כי את החומר שהוא מקבל, יקרא הוא בלבד, ולא יעבירנו לחבריו.
על אף התנאים הקשים ששררו בישיבה, למד בה במשך ארבע שנים (עד גיל שמונה עשרה), במהלכן בקר את הוריו פעם אחת לביקור של חודשיים.
ארץ ישראל
אהבתו לארץ ישראל מחד גיסא, והחשש מחובת גיוס לצבא הפולני מאידך גיסא, גרמו לו לעשות מאמצים לעלות לארץ ישראל. בזכות לימודיו בישיבה, קיבל אישור עלייה לארץ כסטודנט, אשר בא ללמוד בישיבה בארץ ישראל. הוא מימש את האישור, ובל"ג בעומר תרצ"ו, בהיותו כבן עשרים הגיע לנמל חיפה.
מיום עלותו ארצה, לא עזב הרב את הארץ, והוא נהג לחגוג בכל שנה את יום עלייתו ארצה.
עם הגיעו לארץ, הצטרף לישיבת "בית יוסף - נובהרדוק" בבני ברק. להפתעתו פגש בישיבה את רבו מפינסק, הסטייפלר, שעלה לארץ ממש באותו הזמן.
בליל שבת אחד, בהיותו בירושלים, שמע שיחה שניתנה לחניכי תנועת "בני עקיבא" על ידי הרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו של הראי"ה קוק וראש ישיבת מרכז הרב. שיחה זו השפיעה עליו מאד, כפי שהתבטא: "שיחה זו כבשה אותי. דרך ראיית הדברים, ניתוחם והצגתם בשפה כה ברורה ונעימה, היו עבורי חוויה משמעותית, ממש מהפך, ונפשי נקשרה ברב חרל"פ ובתורתו".
בל"ג בעומר תרצ"ז, במהלך צעדה של בני עקיבא בבני ברק, שמע את הרב משה צבי נריה נואם. הוא שוחחו ביניהם, והרב נריה ביקש מהרב צוקרמן להקדיש מזמנו עבור חניכי בני עקיבא בבני ברק. לאחר שנתים בבני ברק, הצטרף לגרעין של אברכים שנבחרו על ידי הרב משה אביגדור עמיאל ללמוד בישיבת הישוב החדש שייסד, ובתקופה זו למד הרב צוקרמן בשקידה ללא דאגות פרנסה. לאחר כשנה, פנה אליו בנימין שחור, שהיה מפעילי בני עקיבא (לימים סגן שר הדתות מטעם המפד"ל) בבקשה לרכז את פעילות מחוז חיפה של התנועה. תוך זמן קצר הצטרף להנהלה הארצית של בני עקיבא, בה הוא חבר עד היום. במשך תקופה מסוימת הוא אף היה העורך של בטאון התנועה "זרעים".
ישיבת בני עקיבא
בתחילת שנת ת"ש הוקמה ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ביוזמת חניכי בני עקיבא, שרבים מהם הגיעו להחלטה ללכת לישיבה בזכות הכוונתו של הרב צוקרמן.
בשנת תש"ד נשא את רבקה גולדברג, יתומה ציונית שהוריה נספו בשואה בנסיון לברוח ולעלות לארץ, שהחלה לעבוד בישיבת כפר הרא"ה על פי הדרכתה של מורתה נחמה לייבוביץ' (נחמה אף הציעה לה ליצור קשר עם הרב צוקרמן, שנהג לקבל את גליונותיה של נחמה).
ההנהלה הארצית החליטה למנות את הרב נריה כראש הישיבה, ותוך זמן קצר הרב צוקרמן התמנה לכהן כר"מ (ביוזמת הרב נריה ובנימין שחור). מאורח יותר, הגיע לכהן כר"מ ומנהל תיכון בכפר הרא"ה הרב אברהם סילברט, וקשרי ידידות והערכה עמוקים וחזקים נקשרו ביניהם גם לאחר מעברו של הרב סילברט לבאר שבע, עד לפטירתו בשנת תשמ"א. הרב צוקרמן פעל להחדרת לימודי חול לישיבה, בניגוד לדעתו של הרב נריה.
לאחר שהוקמו ישיבות בני עקיבא נוספות ברחבי הארץ (במירון, נחלים, באר שבע, ירושלים ועוד), נוסד בשנת תשי"ד ביוזמת הרב צוקרמן "מרכז ישיבות בני עקיבא" ושימש כיושב ראשו שנים רבות.
לאחר שחרור הרובע היהודי יזם את הקמת ישיבת הסדר "ישיבת הכותל", וכן ישיבות הסדר נוספות השייכות למרכז ישיבות בני עקיבא (ביניהן ישיבת ימית שנוסדה לאחר מלחמת יום הכיפורים).
שימש גם כראש המכינה לישיבות בני עקיבא בגבעת שמואל (כיום, ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל) למשך עשרים וחמש שנה.
בהגיעו לגיל 80, פרש מראשות מרכז ישיבות בני עקיבא, ואת מקומו ממלא הרב חיים דרוקמן, תלמידו מכפר הרא"ה.
נפטר במוצאי שבת פרשת וירא, ט"ז בחשוון תשע"ד, בגיל 98.
משפחתו
לרב אברהם ורבקה צוקרמן נולדו חמישה ילדים, ביניהם:
- בלהה, אשת הרב מרדכי גרינברג, ראש ישיבת כרם ביבנה.
- הרב מאיר צוקרמן- ר"מ בישיבת כפר הרא"ה.
- שרה, אשת הרב חנוך פיוטרקובסקי, איש חינוך וארגון בישיבת בית אל.
דרכו והשקפתו
הרב צוקרמן סובר כי על תנועת בני עקיבא להיות מעורבת, כיוון שתנועה נפרדת תרחיק נערים רבים שבאים לתנועה בגלל היותה מעורבת, אך מתנגד לרעיון של "תנועה מעורבת לכתחילה" (שיח רב עמ' 38-41).
לדעתו, אם חייל מקבל פקודה הנוגדת את חוקי התורה, אסור עליו לבצעה, אולם הוא מתנגד לשימוש במונח "סירוב פקודה" (שם עמ' 58). כמו כן, הוא סובר שיש להלחם פיזית (ללא נשק) כנגד פינוי ישובים (כפי שהיה בפינוי ימית). (שם עמ' 61-62).
דרכו כאיש חינוך היא: "בכל הישיבות, בדרך כלל, טיפחו תמיד את היחיד, את העילוי- אותו קרבו, אותו השתדלו לטפח, לגדל, שיהיה גדול בתורה. ישיבה מעצם טבעה מה רוצה? לגדל גדולי תורה. אנחנו, בישיבה שלנו, לא רצינו לטפח את היחיד, אלא רצנו לטפח את הציבור, את הכלל, ומשום כך, היו פעמים שלמד בישיבה בחור, שכשרונותיו אים גדולים ובלימוד אינו עושה חיל, אבל הוא בחור ירא שמים, הוא בחור טוב, בחור שדואג לציבור ורוצה לראות בתפארתו של הציבור ותורם למסגרות הציבוריות- אותו טיפחנו, אותו גידלנו, כי בור ראינו ברכה, כך שהישיבה טפיחה וגידלה מסגרת ציבורית, היא רצתה לפתח חיים ציבוריים" (האור הגדול עמ' 38).
ספריו
- שיח רב- (תש"ע) בירורי סוגיות חינוכיות.
- לוחות אבן- (שני כרכים, תשע"א) על פרשיות השבוע .
לקריאה נוספת
- בנו הרב מאיר צוקרמן, פרקי חיים הרב אברהם צוקרמן שליט"א, בתוך "האור הגדול- 70 שנה לישיבות בני עקיבא" בהוצאת מרכז יב"ע תש"ע.
- הרב יהושע מגנס, אחד היה אברהם, בתוך "תורת שבת הארץ", י-ם תשע"ה.