פנינה
|
|
פנינה היתה אשתו של אלקנה בן ירחם, וצרתה של חנה, אם שמואל הנביא, כמסופר בתחילת ספר שמואל.
הסיפור במקרא
אלקנה בן ירחם היה לוי שגר בהר אפרים ונהג לעלות למשכן שילה מדי שנה. לאלקנה היו שתי נשים: חנה, האהובה עליו יותר, שלא היו לה ילדים, ופנינה שהיו לה ילדים - מספרם לא כתוב, והמדרש[1] אומר שהיו עשרה. פנינה נהגה ללעוג לחנה על כך שאין לה ילדים, והמדרש מתאר זאת באריכות: "היתה פנינה מכעסת את חנה כעס בתוך כעס, ומה היתה עושה? אמר רבי נחמן בר אבא, היתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: 'אין את עומדת ומרחצת פניהם של בנייך כדי שילכו לפני הספר?' ובשש שעות היתה אומרת: 'אין את עומדת ומקבלת את בנייך שבאו מבית הספר?'... אמר רבי תנחומא בר אבא, היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מן בניו חלקו, מה היתה פנינה עושה? מתכוונת להכעיס את חנה; היתה אומרת לאלקנה: 'תן לזה בני חלקו ולזה בני לא נתתה חלקו'." ובאחד הימים התפללה חנה במשכן ובורכה מפי עלי הכהן שתזכה לילדים, ואכן זכתה ללדת את שמואל הנביא.
דמותה של פנינה עפ"י המדרש
הגמרא(בבא בתרא טז, א) אומרת שכוונתה של פנינה היתה לשם שמים: היא הכעיסה את חנה על מנת לגרום לה לבכות ולהתפלל.
במקום אחר,[2] דורש המדרש את הפסוק בתפילת חנה: "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה", שלאחר שנפקדה חנה, בכל פעם שנולד לה בן היו נפטרים שנים מבניה של פנינה. וכך "היו לפנינה י' בנים. היתה חנה יולדת אחד ופנינה קוברת ב', חנה יולדת שני ופנינה קוברת ארבעה, שלישי והיא קוברת שישה, רביעי והיא קוברת שמונה. כיון שנתעברה חנה מחמישי, בכתה פנינה ונשתטחה לפני חנה, אמרה לה בבקשה ממך, נעניתי לך שחטאתי לך, דכתיב וכעסתה צרתה גם כעס (ש"א א' ו'), אלא ותרי שיחיו ב' בני שנשארו לפני. באותה שעה נתפללה חנה לפני הב"ה ואמרה רבש"ע ותר לי בבניה שיחיו. א"ל הב"ה חייך, ראוים הם שימותו; והואיל ונתפללת עליהם - אני קורא אותם על שמך, לפיכך אמר עד עקרה ילדה שבעה, שנתחשבו לה שני בניה של פנינה."