רבי יום טוב מיואני

רבי יום טוב ב"ר יצחק מיואני היה מבעלי התוספות באנגליה, שנודע בעיקר כמי שהנהיג את יהודי העיר יורק למסור את נפשם על קידוש השם בפרעות בשנת ד'תתקנ"א.

תולדות חייו

נולד בצרפת. אביו רבי יצחק היה אף תלמיד חכם, ועדות הלכתית אודות הנהגתו מובאת על ידי הראשונים^[1]. למד בישיבתו של רבנו תם. בהמשך נמנה על תלמידי ר"ת שעברו לאנגליה, שם נתמנה קצת לפני שנת ד'תת"ן לרב קהילת יורק העשירה.

הטבח ביהודי העיר

ממעמדם הכלכלי הגבוה של יהודי אנגליה בכלל ויהודי יורק בפרט, ליבתה את שנאתם של שכניהם הנוצרים. בערב שבת הגדול, ז' בניסן ד'תתקנ"א^[2], התאספו אנשי העיר, ובראשם אנשי אצולה וכמרים, והחלו לפרוע בבתי היהודים. יהודים רבים, ורבי יום טוב בראשם, נמלטו מהטבח והתבצרו במצודת קליפורד בעיר. לאחר שהפורעים סיימו לבזוז את רכוש היהודים, החלו לצור על המצודה. הם הותירו ליהודים ברירה בין התנצרות לבין מוות. רבי יום טוב פנה לאנשי העיר בקריאה: "אלוקי אבותינו, מי יאמר לו מה תעשה, והוא המצווה עלינו היום למות על תורתנו, והנה המוות עומד בפתח. מובטחני כי אינכם חושבים ח"ו לעזוב את התורה הקדושה בשביל שעה קלה של חיים, ולבחור לכם גורל יותר קשה לאנשי כבוד מן המוות, לחיות כבוגדים, תלויים ברחמי האויבים הזדים ונתונים לכלימת עולם. והנה, הואיל והבורא דורש מאיתנו היום להשיב את החיים אשר מסר לנו, הבה נמסרם לו במו ידינו, והרי רבים מבני עמנו ידעו לעשות כדבר הזה בימי הגזירות". לאחר נאומו, יהודים רבים ששהו במצודה בחרו להיענות לקריאתו, והתאבדו או שמסרו את נפשם בידי חבריהם. על פי עדויות שונות, רבי יום טוב בעצמו הרג כשישים נפשות מיהודי העיר^[3]. יהודים אחרים לא התאבדו ובחרו להישרף במצודה על קדושת השם. על פי עדויות שונות, נהרגו בפרעות כ-150 יהודים^[4].

בקינה שכתב רבי יוסף מקרארטרש על הטבח, כתב על רבי יום טוב:

"נאספו למשמר ואשר עמנו אך השר הצר והצר לימינו
ונאמר בידו קימנו, ויאמרו לא, כי על יום טוב באנו
סין ועוקר הרים למישור שם עקוב
על פה וספרים במוקשים לא ינקב
ישכן לבטח בשרו לא ירקב
מה טובו אהליך יעקב"

מעשה זה שימש כמה פוסקים בדיון אודות התאבדותם של אנשי מצדה בהלכה, כהוכחה להיתר התאבדות במקרה כזה^{(דרוש מקור)}.

מותו של רבי יום טוב על קידוש השם הקנה לט את התואר "הקדוש", בו הוא מוזכר לעיתים.

בנו רבי יצחק היה אף הוא חכם, כפי שהעיד עליו רבי שמשון משאנץ כי הוא "חכם בן חכם" ו"כל רז לא אניס ליה" בתשובה שהשיב לו^[5].

תורתו

רבי יום טוב נזכר בפירוש בתוספות שלנו חמש פעמים^[6], ופעמים רבות מוזכר חכם בשם "הר"ר יום טוב", שיתכן שהכוונה אליו^[7], וכן בתוספות רבי יהודה שיר ליאון^[8], במרדכי^[9], ובמהר"ם מרוטנבורג^[10].

לצד פירושיו ההלכתיים, מוצאים גם פירושים לתורה שכתב, ונכנסו לפירושם של בעלי התוספות לתורה. פירושים אלו חתם בם "תיטב" - תוספות יום טוב, וחלקם הוזכרו בשם "הרב תיטב" על ידי חכמים כמו הראבי"ה ועוד.

כתב גם פיוטים רבים, חלקם בארמית, ובהם קינה על פרעות יהודי בלוויש בשנת ד'תתקל"א.

הערות שוליים