פרשני:בבלי:בכורות מד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בכורות מד ב

חברותא

מתניתין:
דדין שוכבין, שגדולים כל כך עד שנראים שוכבים, כשל אשה. כריסו צבה, שבטנו גדולה עד שהיא בולטת  17 xxx

 17.  רמב"ם בפהמ"ש.
טיבורו יוצא, שטבורו בולט ואינו שוקע כשאר בני אדם  18 .

 18.  רמב"ם פ"ח ה"ט.
נכפה, שנופל לארץ מחמת חולי, אפילו אחת לימים, שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה.
או רוח קצרית באה עליו, רוח שד  19 .

 19.  וברע"ב פירש: שרוחו קצרה מחמת מרה השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש.
המאושבן, שביציו גדולים.
ובעל גבר, שגידו גדול.
גמרא:
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים, דאף שדרך תלמיד חכם להיות צנוע, אבל להטיל מים לא להוי צנוע שמא ימתין ויסתכן. ואין שותין מים בפני רבים, דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ושתיה.
תניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים. ואין שותין מים בפני רבים. ומעשה באחד שביקש, שהוצרך, להטיל מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה.
שמואל איצטריך ליה, להטיל מים, בשבתא דרגלא, שהיו דורשין הלכות הרגל שלשים יום קודם החג. נגדו ליה גלימא, פרסו סדין בינו לבין הציבור.
אתא לקמיה דאבוה, אמר ליה: אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא! שתדרוש בציבור שאסור להמתין מלהטיל מים בשביל צניעות (ולא ילמדו ממה שפרסו לך גלימה שצריך להמתין בשביל צניעות). את דאפשר לך, לפרוש סדין בשביל צניעות לפי שאתה חשוב. מאן דלא אפשר ליה, וימתין עד שילכו הציבור - וכי ליסתכן?
מר בר רב אשי הוה שקיל ואזיל אגודא דגמלא על גשר, איצטריך ליה להטיל מים. הוה קא משתין שם. אמרו ליה: חמתך, חמותך, קאתיא! אמר להו: אפילו באודנה, לתוך אוזנה הייתי משתין אם לא היה לי מקום אחר, כדי שלא אסתכן.
אמרינן לעיל מעשה באחד שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה.
ומקשינן: ותיפוק ליה משום עלקא, מנא לן שנגרם לו מחמת ההמתנה, אולי שתה עלוקה ולכן צבה כריסו?
ומתרצינן: בשותת, שלאחר מכן היה שותת טיפין טיפין בעת הטלת מים, שבודאי נגרם לו מחמת העיכוב.
תנו רבנן: שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן, ואחד מוציא זרע, ואין מרחק בין זה לזה אלא כקליפת השום. בשעה שאדם נצרך, אם נקבו זה לתוך זה מחמת העיכוב נמצא עקור! אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך".
אימתי לא יהיה בך עקר? בזמן שבבהמתך, שתשים עצמך כבהמה ולא תעכב עצמך להטיל מים בשביל צניעות.
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: "לא יהיה בך עקר", שלא יהא ביתך עקור מן התלמידים. "ועקרה", שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, וכשתתפלל על בנים תהא תפילתך נשמעת.
אימתי אין תפילתך עקורה כשאתה מתפלל על בנים? בזמן שאתה משים עצמך כבהמה, שלא תמתין מלהטיל מים ותבא לידי עקרות ואין תפלתך נשמעת  20 .

 20.  וגם אז יבאו לביתך תלמידים שגם הם לא יחששו שמא יצטרכו לנקביהם ולא יוכלו לצאת (עיון יעקב).
אמר רב פפא: לא ישתין מים (בבבל) לא על גבי כלי חרס (והוא הדין לשאר כלים) שמרוקנים אחר כך את הכלי לנהר. ולא על גבי מקום קשה, קרקע קשה שאינה בולעת והמי רגלים נשפכים לנהר.
דאמר רב הני מדרי דבבל, מקומות מדרון שבבבל, מהדרי מיא מוליכים את המי רגלים, לתוך הנהר בבבל והוא מגיע עד למעין עין עיטם שבארץ ישראל, שממנו מגיעים המים לבית טבילת כהן גדול  21 .

 21.  וברבינו גרשום כתב: ויהיו שותין ממנו.
אמר אביי: האי איתתא לא תיקום להדיא באפי ינוקא, כשהיא מטלת מים לא תעמוד ממש כנגד התינוקות דחוצפה היא  22 .

 22.  ואף שאין מגלה עצמה, תוס'.
אגיסא, ואם פונה לצד אחר שאינה מכוונת בפניו, לית לן בה.
תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר, כשאדם צריך לפנות ומשהה את נקביו ועל ידי כן הם חוזרים לבטנו, מביא אדם לידי הדרוקן, חולי מעיים. סילון החוזר, שצריך להטיל מים ומשהה עצמו, מביא אדם לידי ירקון, חולי ששמו ירקון.
אמר רב קטינא אמר ריש לקיש: דם רבה, מי שיש לו הרבה דם ואינו מקיז, שחין רבה, מרבה שחין. שכבת זרע רבה, שיש לו אשה ואינו משמש, צרעת רבה, מרבה צרעת. צואה רבה, שאינו נפנה לנקביו, הדרוקן רבה, חולי מעיים. מי רגלים רבין, ירקון רבה.
שנינו במשנה: רוח קצרית באה עליו.
והוינן בה: מאי ניהו?
ומשנינן: תנא: רוח בן נפלים באה עליו. רוח שטות על ידי שד.
שנינו במשנה: המאושבן, ובעל גבר.
תנא: משובן, הוא בביצים, שהם גדולים. ובעל גבר, הוא בגיד, שהוא גדול.
תנא: משובן זה הקיין, הגרבתן זה בעל קיק. קיין הוא בביצים, גרבתא הוא בגיד.
והוינן בה: ועד כמה? יהיו גדולים שנפסל על ידי כן.
מחוי רב יהודה עד רכובה, שנתארך הגיד או הכיס עד ארכובה שלו.
תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר: אם הגיע עד רכובה פסול, למעלה מן הרכובה כשר.
איכא דאמרי: עד רכובה עדיין כשר, מן הרכובה ואילך פסול  23 .

 23.  ומבאר החזו"א דקבלה היתה בידם שרבי יהודה הראה "עד רכובה", אבל לא קים להו האם עד רכובה כשר, ויותר מזה פסול, או עד רכובה נמי פסול. ועל זה מייתי ברייתא דרבי אליעזר בן יעקב.
מתניתין:
אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת. זהו "מרוח אשך" האמור בתורה.
רבי ישמעאל אומר: כל שנמרחו אשכיו, שנימוחו ביציו.
רבי עקיבא אומר: כל שרוח באשכיו, ועל ידי זה ביציו נפוחים.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל שמראיו חשוכין, שהוא שחור ככושי. (ולא איירי קרא כלל בביצים).
גמרא:
ומבארינן מאי טעמא דרבי ישמעאל דפליג אתנא קמא?
משום דקשיא ליה לרבי ישמעאל אי בשאין לו ביצים איירי קרא, האי "חסר אשך" מיבעי ליה למיכתב? ומדכתב קרא "מרוח אשך" משמע שנמרחו אשכיו. לכך תני רבי ישמעאל: שנמרחו אשכיו.
וטעמא דרבי עקיבא הוא: משום דקשיא ליה לרבי עקיבא, על דבריו של רבי ישמעאל: האי מ"מרוח אשך" מיבעי ליה? דהא מ"ם ד"מרוח" היא משורש המילה והיה צריך להוסיף מ"ם לפני המילה "מרוח" כמו "ממולח". לכך תני רבי עקיבא: שהרוח באשכיו.
וטעמא דרבי חנינא בן אנטיגנוס הוא: משום דקשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס על דבריו של רבי עקיבא: האי "רוח אשך" מיבעי ליה? ומאי טעמא כתב "מרוח אשך". לכך תני רבי חנינא בן אנטיגנוס: שמראיו חש וכין.
וכיצד מתפרש הכתוב? קסבר גורעין ומוסיפין, דמתיבת "מרוח" גורעין חי"ת, ואות אל"ף מתיבת "אשך", ומוסיפין על תיבת מרוח, במקום החי"ת - אל"ף. ובתיבת "אשך" במקום האל"ף - אות חי"ת, וכאילו נאמר "מראו חשך".
ופרכינן לרבי חנינא בן אנטיגנוס: דאם כן "מרוח אשך" היינו כושי, דתנן לקמן (מה ב) דפסול. ולמה נשנה שוב?  24 

 24.  בראשל"צ על משניות הקשה דמאי קשיא לגמ', דהא איצטריך למיתני משום שאר התנאים שנחלקו על ר"ח בן אנטיגנוס שאף הם מודים דכושי פסול?
ומתרצינן: רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני לקמן כושי.
מתניתין:
כהן שהוא מקיש בקרסוליו, שברכיו עקומות לחוץ ועל ידי כן קרסוליו לפנים, וקרסוליו נוקשים זה לזה בשעת הילוכו.
ובארכובותיו, שרגליו למטה עקומות כלפי חוץ ומרוחקות זו מזו, ועל ידי כן ברכיו למעלה עקומות כלפי פנים ונוקשות זו לזו בעת הילוכו.

דרשני המקוצר