פרשני:בבלי:כריתות י ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כריתות י ב

חברותא

מני הא ברייתא? אילימא רבנן? ומי אית להו לרבנן מפוזרין? הא רבנן - לולד שני מניא, ולא משכחת להו מפוזרין!?
וכאן לא יועיל אפילו אם נאמר שמדובר בתאומים שהרי מדובר שהראשון זכר. ואם כן, אפילו אם השני גם זכר לא יתכן שיגמרו ימי טוהר שלו קודם הראשון. ובכי האי גוונא פשיטא שלרבנן אזלינן בתר השני, ולא שייך שימי טוהר דראשון היו מפוזרין.
אלא, לאו, רבי יהודה היא. ושמע מינה: חומרא אית ליה, קולא לית ליה! שלא משלימין את ימי הטוהר דראשון היכן שנפסקו באמצע על ידי טומאה דשני.
ועוד אמר רב אשי: תא שמע: ביולדת נקבה נאמר "וששים יום וששת ימים". יכול שתמנה את הששה ימים בין רצופין ובין מפוזרין, שהרי כאן לא כתיב "יום" אלא "ימים" דמשמע אפילו מפוזרין. דהיינו, כגון שמנתה ששים ושלשה ימי טוהר, ונשארו עוד שלשה ימים, והפילה. והוה אמינא שימי טומאה של השני יפסיקו את המנין, ותשלים את שלשת הימים הנותרים לאחר ימי טומאה של השני (ואח"כ תתחיל ימי טוהר לשני), ונמצא שהששה ימים מפוזרין.
תלמוד לומר "ששים ושש" - מה ששים כולן רצופין, כדדרשינן לעיל, אף ששה כולן רצופין, ואינה משלימה אותם לאחר מכן.
הא - מני? אילימא רבנן, מי אית להו לרבנן מפוזרין? וכאן ודאי שהולד השני נמשכין ימי טוהר שלו לאחר גמר ימי טוהר דראשון, ובאופן כזה הא רבנן לולד שני מניא, ולא שייך מפוזרין לענין מנין הראשון.
אלא, לאו, רבי יהודה היא, ושמע מינה: חומרא אית ליה, קולא לית ליה שלענין ימי טוהר מודה רבי יהודה שהשני עיקר ואין השלמה לימי טוהר דראשון.
שמע מינה!
מתניתין:
ועתה מבאר התנא מי הם החמשה המביאים קרבן עולה ויורד, לפי הישג ידו. אלו מביאין קרבן עולה ויורד:
על שמיעת קול. דהיינו שבועת העדות (ונקט לישנא דקרא "ושמעה קול אלה").
ועל ביטוי שפתים - שבועת ביטוי!
ועל טומאת מקדש וקדשיו, שנכנס למקדש או אכל קדשים בטומאת הגוף.
והיולדת.
והמצורע.
גמרא:
תנו רבנן: יש מביא קרבנותיו בדלות ועשירות. ויש מביא בדלות, ויש מביא בדלי דלות.
ומבארינן: יולדת - מביאה בדלות ועשירות. יולדת עשירה מביאה כבש לעולה ועוף אחד לחטאת, ועניה מביאה שתי עופות אחד לחטאת ואחד לעולה. והיינו "בדלות ועשירות" שאפילו כשהיא עשירה ומביאה קרבן עשירות, דהיינו בהמה, מביאה עמו גם עוף שהוא קרבן דלות (חק נתן). (פירוש אחר. אפילו כשהיא דלה ומביאה שני עופות הרי החטאת שביניהם נחשבת ל"קרבן עשיר", שהרי גם עשירה מביאה עוף לחטאת (רש"ש).
מצורע מביא בדלות, כשהוא דל מביא שני עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה, במקום כבשה לחטאת וכבש לעולה שמביא העשיר  29 .

 29.  גירסת הספרים שלפנינו היא, "מצורע מביא בדלות". וצריך ביאור, הלא גם במצורע נאמר דלות ועשירות כמו ביולדת. ותירץ האור שמח (מחו"כ ה ט), שלענין יולדת, הכל מודים שאם הביאה תור לחטאת בעודה עניה, והעשירה, שהיא מביאה כבש לעולה, ואיננו אומרים שכבר נקבע לה קרבן דלות על ידי חטאת העוף, הואיל וגם בעשירות הרי קרבנה הוא חטאת העוף. אבל במצורע, אם הביא חטאת העוף בדלות, והעשיר, הרי הוא מביא גם עולתו בדלות, לדעת רבי שמעון, הואיל ומצורע עשיר מביא חטאת בהמה, ומשום כך אמרה הברייתא "יולדת מביאה בדלות ובעשירות". כלומר, שאף על פי שהיתה דלה בעת הקרבת קרבנה הראשון, מביאה את קרבנה השני בעשירות. אבל "מצורע מביא בדלות", שאם היה דל בתחילתו, אינו מביא שוב, אלא בדלות.
על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין בדלות שני עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה, במקום כבשה אחת לחטאת שמביא עשיר. ודלי דלות, העני ביותר, מביא מנחה עשירית האיפה סלת לחטאת.
תניא אידך: יש מביא אחד תחת אחד, יש מביא שנים תחת שנים. יש מביא שנים תחת אחד. יש מביא אחד תחת שנים. מכאן אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה, שצריך שתהא שוה לפחות פרוטה.
ומבארינן: יולדת מביאה אחת תחת אחת. היינו פרידה (גוזל) אחת דעוף לעולה בעניה, תחת כבש שמביאה העשירה לעולה.
מצורע עני מביא שתי פרידין לחטאת ולעולה, תחת שני כבשים לחטאת ועולה בעשיר.
על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין שתי פרידין לחטאת ולעולה, תחת כבשה אחת לחטאת בעשיר, והיינו שנים תחת אחד.
ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה, תחת שתי פרידין של דלות, והיינו אחד תחת שנים.
קתני בברייתא: מכאן אתה למד לעשירית האיפה שהיא בפרוטה. ומבארינן: מנלן?
דתנו רבנן: האומר: הרי עלי להביא קרבן בסלע למזבח - מביא כבש! לפי שאין דבר שקרב בסלע אלא כבש. שהכבש דינו שיהא שוה לפחות סלע.
ומבארינן: ממאי ידעינן שהכבש בסלע?
מדאמר רחמנא באשם מעילות "איל אשם בכסף שקלים". דהיינו, שני סלעים. והאיל הוא בן שתי שנים, מכלל, דכבש שהוא בן שנה - בסלע!  30 

 30.  כתבו התוס', שאמנם מצוה מן המובחר להביא בסלע, אבל אם אינו רוצה, יכול להביא בדנקא, כמו שלמדנו בזבחים (מח) "חטאת בת דנקא". אבל בפחות מדנקא, הרי הוא עובר באיסור מדרבנן. ולשון התוס' במנחות (קז ב ד"ה כבש), שעין יפה מביא בסלע ועין רעה בדנקא. אבל מעיקר דין תורה די בפרוטה. אולם האחרונים מדקדקים מלשון רש"י מנחות (שם ד"ה יביא הוא) שנאמרה הלכה למשה מסיני שכבש יהיה בא בסלע, ואם כן יהיה לכאורה קשה מהנאמר בזבחים שם. והטהרת הקודש (זבחים) כתב, שההלכה למשה נאמרה רק לענין כבש ולא לענין שעיר, והגמרא בזבחים מדברת בשעירה דוקא. אולם הטורי אבן (חגיגה ו א ד"ה הראיה) תירץ, שההלכה נאמרה רק אם יש לקנות בסלע, אבל אם הוזלו הכבשים יכול לקנות בפחות מזה, וגם שאין זה מעכב בדיעבד, (אבל הדין דאשם בא בכסף שקלים, נאמר בכל ענין ואופן, והוא גם כן מעכב, כמו שכתבו התוס' כאן).
ומנלן דאיל בן שתי שנים? מדכתיב בכל התורה "כבש בן שנתו", מכלל דאיל בן שתים הוא.
ותנן: (לעיל ח, א) עמדו קינין בו ביום ברבעתים, דהיינו כל קן (שיש בו שני עופות) עמד ברבע דינר.
והשתא מבארינן מנלן דעשירית האיפה בפרוטה: ומדחס רחמנא עליה דדלות למיהוי חד משית עשר בעשירות. שהדל מביא (בשמיעת הקול) קן בשווי רבע דינר במקום כבש של עשיר ששוה סלע, ונמצא ששיווי הקן הוא אחד חלקי שש עשרה משיווי הכבש (שהסלע הוא ארבעה דינרים, ורבע דינר הוא אחד חלקי שש עשרה מארבעה דינרים). וכמו כן חס רחמנא עליה דדלי דלות, שמביא עשירית האיפה קמח, למיהוי חד משית עשר בדלות ממחיר הקן. ומזה ידענו דעשירית האיפה בפרוטה, וכדמפרש ואזיל לקמן.
ומקשינן: אם כן, דאמרת דקרבן "דלות" כמה הויא - ריבעא דדינר. וכמה פריטי פרוטות יש בריבעא דדינר - ארבעים ותמניא פריטי (עיין רש"י החשבון). ומעתה חד משית עשר ד"דלות" כמה הוי - תלתא פריטי (3=16: 48)! וקתני "מכאן אתה למד לעשירית האיפה - בפרוטה".
והשתא תיקשי: אמאי פרוטה? האמרת עשירית האיפה "דלי דלות" הוא, ואמרת דדלי דלות חד משית סרי דדלות הוא דחשבינן, אם כן עשירית האיפה דשלש פריטי הויין ולא פרוטה?
ומשנינן: תנא, את היחס בין דלות לעשירות - מיולדת יליף. דמתיא היולדת בדלות רק פרידה אחת שהיא חצי קן, שמחירו שמינית דינר. ומביאה אותו תחת הכבש שמביאה עשירה, שמחירו סלע, דהוי הפרידה חד מתלתין ותרין דכבש (32: 1), והיינו עשרים וארבע פרוטות. (שהרי ברבע דינר יש ארבעים ושמונה פרוטות, ונמצא שבשמינית דינר, שהיא מחצית מרבע דינר, יש עשרים וארבע פרוטות). ומעתה, שידעינן כי קרבן דלות של יולדת הוא במחיר עשרים וארבע פרוטות עלינו ללמוד את היחס שבין עשירית האיפה לפרידה של היולדת מדלי דלות שבשבועת ביטוי.
שאע"פ שאת היחס בין דלות לעשירות אנו למדין מיולדת, שהוא אחד לשלשים ושנים, מכל מקום, את היחס שבין דלי דלות לדלות אי אפשר ללמוד מיולדת, כיון שבקרבן יולדת אין קרבן בדלי דלות. ולכן אנו צריכים ללמוד את היחס שבין דלי דלות לדלות משבועת ביטוי שהוא מקום שיש בו דלי דלות.
ועד כען, אם כן, דלי דלות ביחס לדלות כמה הוי - רק חד משית עשר בדלות, ולא אחד לשלשים ושנים! כי דמהיכא יליף את היחסיות בין דלות לדלי דלות? משבועת ביטוי, ושם הרי היחס בין דלות לעשירות הוא אחד לשש עשרה, שהרי למדין זאת מכבש ואיל! שאיל לאשם, שהוא בן שנתיים, מחירו קבוע בתורה שהוא שני סלעים, והכבש שהוא בן שנה מחירו הוא סלע אחד. ובשבועת ביטוי מביאין בדלות שתי פרידות שמחירן רבע דינר תחת כבש של עשירות שמחירו ארבע דינרים, והיחס הוא אחד לשש עשרה. ורק שם יש גם קרבן של דלי דלות, ולכן ילפינן שהיחס בין דלי דלות לדלות הוא כמו היחס בין דלות לעשירות, שהוא אחד לשש עשרה.
ולאחר שידענו שהיחס בין דלי דלות לדלות הוא אחד לשש עשרה אנו חוזרים ללמוד מיולדת את שווי הקרבן שבדלות - וכיון שקרבן הדלות של יולדת הוא שמינית דינר (שהוא אחד משלשים ושנים ממחיר הכבש שהוא סלע), שהם כ"ד פרוטות, והדלי דלות הוא אחד חלקי שש עשרה ממנו, עלינו לחלק את עשרים וארבע הפרוטות לשש עשרה כדי לקבל את מחיר עשירית האיפה קמח, שהוא הקרבן שבא בדלי דלות. (5. 1=16: 24) ואכתי מקשינן: עד כען, אם כן, פרוטה ופלגא הוי הדלי דלות ולא פרוטה?
ומתרצינן: אמר רבא: כולה מילתא מיולדת יליף גם לענין היחס בין דלי דלות לדלות, ואע"פ שביולדת אין קרבן של דלי דלות.
והכי קאמר: מדחס רחמנא עליה דדלות למיהוי חד מתלתין ותרי בעשירות, ומאי היא - קרבן דלות של יולדת. הכי נמי חס רחמנא עליה דדלי דלות במקום שיש דלי דלות, ומאי היא - עשירית האיפה, למיהוי חד מן תלתין ותרין בדלות. דהיינו אחד חלקי שלשים ושתים מכ"ד הפרוטות, שהן מחיר העוף שמביאה יולדת בדלות (75. 0=32: 24). ומקשינן: אי הכי, נכי חסר ריבעא דפרוטה הוי, דהיינו שלשת רבעי פרוטה?
ומתרצינן: אין הכי נמי! אלא דלאו אורח ארעא לאיתויי פחות מפרוטה למקום, הלכך נקבע ששווי עשירית האיפה הוא לפחות פרוטה.
מתניתין:
מה בין שפחה חרופה לכל העריות?
שלא שוותה השפחה להן לעריות לא בעונש ולא בקרבן. וכדמפרש -
שכל העריות - בחטאת, ואילו שפחה - באשם.
כל העריות קרבנן בנקבה, שחטאת יחיד לעולם נקבה. ואילו שפחה קרבנה בזכר, שהאשם לעולם זכר.
כל העריות, אחד האיש ואחד האשה שעברו על העבירה, שוין במכות, שאם היו מזידין שניהם לוקין (באותן עריות שיש בהן חיוב מלקות), וחייבין שניהם בקרבן אם היו שוגגין. ואילו בשפחה לא השוה הכתוב לא את האיש לאשה במכות, שהאיש אינו לוקה אלא רק האשה לוקה במזיד. ולא השוה את האשה לאיש בקרבן, שהאשה אינה מביאה קרבן אפילו בשוגג והאיש מביא קרבן בין בשוגג בין במזיד.
כל העריות עשה בהן את המערה, אף שלא גמר ביאתו, בכל זאת דינו כגומר ביאתו. ואילו בשפחה חרופה אינו חייב אלא על גמר ביאה.
וחייב בעריות קרבן על כל ביאה וביאה, ואילו בשפחה מביא קרבן אחד על הרבה ביאות (כדלעיל ט, א במשנה).

דרשני המקוצר