פרשני:בבלי:ביצה טז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה טז ב

חברותא

ומשנינן: מהו דתימא בתוך התבשיל הזה  הרסנא הדגים הקטנים הם העיקר, ולא נאסר התבשיל.
קא משמע לן שקמחא שבו הוא העיקר.
אמר רבי אבא: ערובי תבשילין - צריכין שיהיה בהם כזית.
איבעיא להו: האם צריך שיהיה בהם כזית אחד לכולן, לכל הסומכים על העירוב הזה.
או דלמא שצריך שיהיה בעירוב כזית לכל אחד ואחד מהסומכים עליו?
תא שמע מהא דאמר רבי אבא אמר רב: ערובי תבשילין צריכין כזית, בין לאחד בין למאה.
ומקשינן ממשנתנו:
תנן: אכלו לעירוב התבשילין, או שאבד - לא יבשל עליו בתחלה.
שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת.
מאי שייר "כל שהוא"? - לאו, אף על גב דליכא כזית!
ודחינן: לא. דאית ביה כזית. אלא שהוא נקרא "כל שהוא" יחסית לככר השלם שהניח תחילה.
תא שמע נגד דברי רבי אבא אמר רב מהא דתניא: תבשיל זה של עירוב, יכול להיות: צלי, ואפילו כבוש בחומץ.
או שלוק מבושל הרבה מאד, וכן מבושל בישול רגיל.
וכן דג מלוח רך, הנקרא קולייס האספנין, שנתן עליו מים חמין מערב יום טוב, והדחתו במים חמים היא גמר בישולו.
תחלתו של העירוב, וכן סופו של העירוב (אם הניח ונאכל חלק או נאבד) - אין לו שיעור.
מאי לאו, אין לו שיעור כלל. ומוכח שאין צורך בכזית.
ודחינן: לא. אין לו שיעור למעלה, שיכול להוסיף עליו כמה שירצה, אבל יש לו שיעור למטה, בכזית.
אמר רב הונא אמר רב: ערובי תבשילין - צריכין דעת.
ומבארת הגמרא: זה פשיטא שאת הדעת של המניח את העירוב בעינן שיניחו לשם עירוב תבשילין.
אך זה יש להסתפק: האם דעת מי שהניחו לו עבורו עירוב בעינן, שידע שהניחו עבורו.
או לא בעינן?
תא שמע מהא דאבוה דשמואל היה מערב עירובי תבשילין אכולה עבור כל אנשי נהרדעא עירו.
וכמו כן רבי אמי ורבי אסי - מערבו אכולהו עירבו עבור כל אנשי טבריא.
מכריז רבי יעקב בר אידי: מי שלא הניח ערובי תבשילין - יבא ויסמוך על העירוב שלי.
ועד כמה, עד איזה מרחק ממקומו של רבי יעקב בר אידי הועיל עירובו?
אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: עד "תחום שבת". לכל הנמצאים בעירו, ומסביב לעירו עד מרחק אלפיים אמה. ומעבר לתחום שבת לא היתה דעתו לערב עבורם.
ההוא סמיא עיור, דהוה מסדר מתניתא שהיו יודע לשנות משניות מסודרות כעיקרן, והיה שונה אותם קמיה דמר שמואל.
חזייה ראה שמואל דהוה עציב.
אמר ליה שמואל: אמאי עציבת?
אמר ליה: משום דלא אותיבי לא הנחתי ערובי תבשילין.
אמר ליה: סמוך אעירוב תבשילין דידי, לפי שאני מערב עבור כל בני עירי.
לשנה אחרת, שוב אירע שחל יום טוב בערב שבת, חזייה שמואל לאותו עיור דהוה עציב.
אמר ליה: אמאי עציבת?
אמר ליה: דלא אותיבי ערובי תבשילין.
אמר ליה: עתה פושע את! שאינך שם לב להניח עירוב. ואם כך אינך יכול לסמוך על עירובי, לפי שאיני מניחו עבור מתרשלים כמוך.
אלא, לכולי עלמא - שרי, מותר לכל בני העיר לסמוך על עירובי.
אבל לדידך - אסור.
תנו רבנן: יום טוב שחל להיות בערב שבת - אין מערבין בו לא ערובי תחומין כדי ללכת מעבר לתחום שבת, היות והוא נראה כעושה מעשה תיקון, ולא ערובי חצרות כדי להתיר טלטול בין רשות היחיד לחצר משותפת, או מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת.
רבי אומר: מערבין ביום טוב ערובי חצרות לשבת, אבל לא מערבין בו ערובי תחומין.
וטעמו של דבר, מפני שאתה יכול לאוסרו ביום טוב לתקן עירוב תחומין לצורך מחר, כי זה בדבר האסור לו לעשות ביום טוב, ולכן הוא נראה כתיקון ביום טוב.
שהרי גם ביום טוב קיים איסור יציאה חוץ לתחום.
ואי אתה אוסרו בתיקון ערובי חצרות למחר, בדבר המותר לו ביום טוב. לפי שאין איסור הוצאה ביום טוב מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת או לחצר משותפת. ודבר שמותר בו היום, אינו נראה כתיקון, כשעושהו לצורך מחר.
אתמר, רב אמר: הלכה כתנא קמא, שאין מערבין ביום טוב לצורך השבת לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין.
ושמואל אמר: הלכה כרבי שמערבין עירובי חצירות, ורק אין מערבין עירובי תחומין.
איבעיא להו: האם הלכה כרבי לקולא, שמערבים ערובי חצירות, או לחומרא שאין מערבין?
ותמהה הגמרא על הבעיה: הרי פשיטא מה שאמר שמואל הלכה כרבי - דלקולא קאמר, שמערבים עירובי חצירות. (ומה שאמר רבי לחומרא, שאין מערבין עירובי תחומין, לא חלק עליו תנא קמא).
ומשנינן: הספק הוא משום דשלח רבי אלעזר מארץ ישראל לגולה בבבל: לא תשנו כמו שאתם שונין בבבל בברייתא זו: רבי מתיר וחכמים אוסרין.
אלא כך תשנו אותה: רבי אוסר, וחכמים מתירין.
ועתה יש לנו להסתפק: מאי?
האם כשאמר שמואל הלכה כרבי כוונתו היא לפי מה שהיו שונים בתחילה בבבל שרבי הוא המקיל, והלכה כרבי לקולא.
או שמא התייחס שמואל למה ששלח רבי אלעזר, שרבי הוא האוסר, ומה שפסק שמואל כרבי, לחומרא פסק.
תא שמע: דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא, עשה מעשה, הלכה למעשה, כותיה כמו דפסק שמואל, וכפי שיתבאר.
ואמר רב: תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן (רב תחליפא) - היא לקלקולא, בכך שפסק כשמואל, שפסק כרבי, נגדי. לפי שאני פסקתי הלכה כתנא קמא.
ומכאן מוכיחה הגמרא: אי אמרת בשלמא שמואל שפסק כרבי, לקולא קאמר, ועושים עירוב חצירות ביום טוב - היינו שאמר רב שהוראתו היא קלקולא, כי הקיל במקום שהלכה להחמיר.
אלא אי אמרת שמואל שפסק כרבי לחומרא קאמר, וכמו ששלח רבי אלעזר שרבי הוא האוסר - אם כן, כשהורה רב תחליפא הלכה למעשה כשמואל - מאי קלקולא איכא בכך שהורה רב תחליפא כשמואל להחמיר ולא לעשות עירוב מיום טוב לשבת?!
ומשנינן: כיון דמקלקלי בה רבים בשבת כאשר לא עושים עירוב, בכך שמטלטלים מרשות לרשות -

דרשני המקוצר