פרשני:בבלי:ביצה מ ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה מ ב

חברותא

/span>
אמר ליה רבי לבנו: אין מוקצה לרבי שמעון  אלא גרוגרות וצמוקין בלבד, שמתחילה ראויים הם לאכילה והוא דחה אותן בידים להעלותן לייבשן, ושוב אינם ראויים עד שייבשו. ולכן, גם אם חזרו ונהיו ראויים בשבת, הן ממשיכות להיות מוקצה, לפי שהקצאה שלהן שנעשתה בידים היא הקצאה מוחלטת, ובהקצאה מוחלטת מודה רבי שמעון שגם דבר הראוי לאכילה הוא מוקצה.
אבל את התמרות האלו הוא לא דחה אותן בידים, ויש מי שאוכל אותן כמות שהן.
הרי למדנו מדברי רבי, שנשא ונתן בדברי רבי שמעון, שדעתו כדעת רבי שמעון שאין לאסור מוקצה בדבר הראוי לאכילה אלא בגרוגרות וצמוקים, שמקצה אותן הקצאה מוחלטת בידיו, ולא בהמות מדבריות שראויות לאכילה, ולא דחאן בידים מהשתמשותו בהן?!
ומתרצת הגמרא שלשה תירוצים לקושיא זו:
א. איבעית אימא אומר לך לתרץ: הני נמי, אף הבהמות המדבריות שאין נכנסות לישוב כלל, כרגרוגרות וצמוקין דמו, שמקצה אותן מאצלו בידים הקצאה מוחלטת בשילוחן למדבר, ואפילו רבי שמעון מודה בהן.
ב. ואיבעית אימא: רבי עצמו אינו סובר כרבי שמעון, ולכן אוסר הוא את המדבריות. ומשאו ומתנו בדעת רבי שמעון - לדבריו דרבי שמעון הוא דקאמר, אבל, וליה לרבי עצמו - לא סבירא ליה כמוהו.
ג. ואיבעית אימא: אכן רבי עצמו אינו סובר לאסור מוקצה אף במדבריות. ומחלוקתו עם חכמים בביאור מהות המדבריות - לדבריהם דרבנן הוא דקאמר להו. וכך אמר להם:
לדידי, אין מוקצה כלל אלא בגרורגרות וצמוקין, ואפילו מדבריות גמורות אינן אסורות.
אלא לדידכו, שסוברים אתם איסור מוקצה, אודו לי מיהת שאין הבהמות אסורות היכא דיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה, היות דאלו בהמות בייתות הן, ואין לאוסרן לכולי עלמא.
ואמרו ליה רבנן: לא כאשר אמרת. אלא אף הנכנסות ברביעה ראשונה מדבריות הן, ואסורות לפי שיטתנו.