תענית אסתר

יום צום החל בי"ג באדר.

בי"ג באדר, בימי מרדכי ואסתר, נקהלו היהודים כדי להלחם באויביהם ולהנצל מידם. באותו יום צמו היהודים והתפללו לה' שיושיעם מצרתם, ולזכר תעניתם אנו צמים ביום זה.

דעות אחרות גורסות כי תענית אסתר נקבעה לזכר צומה של אסתר המלכה לפני הגעתה לאחשוורוש להזמין אותו ואת המן למשתה הראשון. אסתר הולכת למלך מיוזמתה בעקבות בקשתו של מרדכי בכדי לבטל את אשר שנגזר על היהודים על ידי המן. אסתר מסכימה אמנם לגשת אל המלך, על אף הסכנה הצפויה לה, אך היא מבקשת מבני עמה לצום במשך שלושה ימים לפני כן וכן היא ונערותיה צמות. אף על פי שצום זה ארך שלושה ימים, כפי שנאמר: "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים"^[1], מכל מקום הקלו חכמים וקבעו את התענית ליום אחד בלבד.

לפני חורבן בית המקדש השני, בי"ג באדר נהגו שלא להתענות ולא להספיד, מפני שביום זה חל יום ניקנור המוזכר במגילת תענית, אולם לאחר החורבן בטלה מגילת תענית ומאז צמים בי"ג באדר.

מכיון שתענית אסתר אינה מארבעה צומות, ולא נזכרה בפירוש בכתובים, מקילים בה יותר מבשאר תעניות.

תענית אסתר שחלה בשבת

על אף הכלל אקדומי פורעניתא לא מקדימינן, הגמרא במגילה מגילה ה א קובעת שכאשר תענית אסתר חלה בשבת אין מאחרים אותה ליום ראשון אלא מקדימים אותה לחמישי. הריטב"א מגילה ה א מפרש שתענית אסתר אינה מוגדרת בתור פורענות אלא רק בתור צום של תשובה ולכן אין בהקדמתה משום הקדמת פורענות. מנגד, המגיד משנה הלכות תעניות ה ה מסביר שמדובר בעניין טכני שהרי אין אפשרות לאחר את תענית אסתר משום שיום לאחריה חל כבר חג הפורים.