יואב בן צרויה

יואב בן צרויה היה שר צבא דוד המלך. היה נאמן לו מאוד עוד לפני היותו מלך, ביסס את שלטונו, והוביל את מסע הכיבושים של דוד.

אישיותו

יואב היה גיבור יותר מכל גיבורי דוד - היה שר צבא דוד. ליואב היתה אישיות חסרת פשרות ועקשנית, על כל המשתמע מכך - לטוב ולרע. הוא היה אסטרטג מעולה (הוא שולח לדוד התנצלות על שגיאה אסטרטגית שעשה בציווי), וגם כוחו הפיזי היה רב, ועם זה, האמין שבסוף ה' הוא הקובע - "וה' יעשה הטוב בעיניו" שמואל ב, י, יב.

תרומתו של יואב לעם ישראל גדולה ביותר, כשהמשנה מדברת על כך שאין להוציא את הרוצח בשגגה מעיר המקלט אפילו אם עם ישראל זקוק לו בדחיפות למשימה לאומית, היא מביאה כדוגמה את יואב בן צרויה. גם מבחינה תוך-מדינית ליואב הייתה השפעה גדולה, והעובדה שתמך באדוניה למלוך תחת דוד הפכה את אדוניה למתמודד העיקרי על התפקיד. יואב השתתף במספר קנוניות שלטוניות, הרג מספר אנשים בכירים בניגוד לדעת דוד, דבר שעורר עליו את זעמו. בכל המקרים הללו יואב לא חשש להוכיח את דוד על התנהגותו הפשרנית העלולה לקרוע מידיו את המלוכה.

משפחתו

יואב היה מן האנשים היחידים במקרא שיוחסו בשם אמם. צרויה אמו היתה אחותו של דוד דברי הימים א, ב, טז. ליואב היו שני אחים מפורסמים: אבישי בן צרויה ועשהאל, שניהם מגיבורי דוד.

תולדותיו

לפני המלכת דוד

לאחר שה' מאס במלכות שאול ושמואל משח את דוד, ולאחר שניצח דוד את גלית בקרב המכריע בעמק האלה, והיה מנגן לשאול כשמצב רוחו היה רע. שאול החל לקנא בדוד, ניסה להרוג אותו והתייחס אליו כמורד במלכות. דוד ברח למדבר וקיבץ סביבו מאות בודדות של לוחמים, סביר להניח שביניהם גם שלשת בני צרויה אחותו: אבישי, יואב ועשהאל. האזכור הראשון של אבישי ויואב מופיע כאשר דוד מחפש שותף לחדירה אל מחנה שאול, ומציע זאת לאחימלך החתי "וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב". יחוס זה של אבישי אל יואב אחיו יכול להתפרש על רקע כתיבת הספר על ידי שמואל, בזמן שהכל מכירים את יואב - שר צבא דוד, או שכבר באותו זמן היה ברור שיואב גיבור מאחיו, ואז עולה השאלה מדוע דוד לא בחר ביואב - האם מפני שיואב לא היה עימם עדיין, או מפני שחשש שמא יהרוג את שאול המלך. שמואל א, כו, ו-יב.

שר צבא דוד

בשעה שדוד מלך בחברון על יהודה ואיש בושת מלך על ישראל, אנו מוצאים שיואב הוא המנהיג של עבדי דוד, הוא המסכם עם אבנר על "משחק הנערים", והוא המסיים את המלחמה. כשאבנר רוצה להסב את המלוכה לדוד, דוד רוצה לתת לו להיות שר צבאו, אך יואב הורג את אבנר. לאחר שדוד מולך על כל יושראל ורוצה להעביר את עיר הבירה ליבוס, ולש כך הוא רוצה לכבוש את ירושלים, אך היא מבוצרת היטב, ועל כן הוא הבטיח: "כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר" דברי הימים א, יא, יואב עומד במשימה, "ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש" דברי הימים א, יא,ו. לאחר שבסיום מרד אבשלום, יואב הורג את אבשלום, דוד מחליט להחליפו בעמשא בן יתר: "ולעמשא תאמרו... שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב"שמואל ב, יט, יד, אולם כאשר שבע בן בכרי מכריז על מרד בדוד, ודוד שולח את עמשא להזעיק את יהודה תוך שלושה ימים והוא מאחר שמואל ב, כ, ה יואב הורג גם אותו שמואל ב, כ, י. בסיכום עיקר מלכותו של דוד כתוב: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא"שמואל ב, ח, טז חז"ל מבארים שיש קשר בין הדברים: "מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא"סנהדרין מט א.

"משחק הנערים"

בזמן שדוד היה מלך רק על שבט יהודה, ואיש בשת בן שאול היה מלך על שאר שבטי ישראל, היה יואב בן צרויה שר צבא דוד, ואבנר בן נר שר צבא ישראל. שני הצבאות נפגשו בגבעון משני הצדדים של ברכת גבעון. ואבנר הציע לבחון את היכולת של הלוחמים בקרב שמואל ב,ב,יד "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", יואב קיבל את ההזמנה ושנים עשר חיילים מכל צד נחלמו אלו באלו וכולם מתו יחד. מיד לאחר מכן, התלקחה מלחמה קשה בין הצבאות, כאשר ידם של צבא יהודה על העליונה. עשהאל שהיה מהיר מאוד שמואל ב,ב,יח "קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה" החליט שהוא הולך להרוג את אבנר ורדף אחריו. אבנר ברח, ומידי פעם ניסה פנה אל עשהאל וניסה לשכנע אותו לוותר על הרעיון, בטענה שהוא - אבנר חזק ממנו ויהרוג אותו, ולא נעים לו מאחיו יואב. עשהאל לא וויתר ויואב הרג אותו. בעקבות זה, יואב ואבישי החלו לרדוף אחרי אבנר, ובני בנימין התקבצו אל אבנר. בערב נעמד אבנר על ראש גיבעה וביקש מיואב להפסיק את המלחמה המיותרת שמואל ב,ב, כו "הלנצח תאכל חרב", יואב האשים את אבנר בכך שגרם למלחמה המיותרת ובכל זאת תקע בשופר לאות על סיומה של המלחמה. סיכום ההרוגים במלחמה: 360 מאנשי אבנר, ו20 מעבדי דוד שמואל ב,ב,ל-לא . עם זאת בהמשך יואב הרג את אבנר כנקמה על הריגת אחיו עשהאל.

הריגת אבנר בן נר

אבנר שהעמיד את איש בושת למלך על ישראל כעס אל איש בושת והחליט להעביר את המלכות לדוד, הוא ניפגש עם דוד ודוד . כשיואב שמע על כך הוא התפלא וטען שאבנר לא בא באמת למטרות שלום אלא לריגול "כי לפתותך בא ולדעת את מוצאך ואת מובאך" שמואל ב, ג, כה, ויואב קורא אל אבשלום והורג אותו בהפתעה. הנביא מוסיף שהיה זה "בדם עשהאל אחיו"שמואל ב, ג, כז (ובהמשך הנביא שוב נותן טעם זהשמואל ב, ג, ל). דוד מופתע ומבהיר שהוא לא היה בעצת יואב ואף מקלל את יואב: "דמי אבנר בן נר יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו, ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם"שמואל ב, ג, כט, והוא קורע על אבנר, סופד לו קובר אותו ומקונן עליו. לסיום, דוד מוסיף: "ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני, ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו"שמואל ב, ג, ל

מלחמה מפנים ומאחור

בשעה שחנון מלך על עמון, ובני עמון החליטו להילחם בדוד ושכרו חיילים נוספים - ארם בית רחוב, ארם צובא, ומלך מעכה, וכאשר יואב הגיע להילחם בשער עמון, הגיעו אליו מהשדה כל הצבאות הנוספים להילחם בו והוא ראה "כי היתה אליו המלחמה מפנים ומאחור" שמואל ב, י, ט, וכפתרון לכך הוא מחלק את החיילים בינו לבין אבישי אחיו, ואומר לו שכל אחד יעזור לשני אם יהיה צורך ומוסיף דברי חיזוק ואמונה: "חזק ונתחזק בעד עמו ובעד ערי א-לוקינו, וה'יעשה הטוב בעיניו" שמואל ב, י, יב

ביצוע הפקרת אוריה החיתי למוות

לאחר שדוד חטא בחטא בת שבע, ולאחר שאוריה החיתי סרב ללכת לביתו דוד שולח בידיו אגרת ליואב לגרום למותו של אוריה בידי בני עמון. יואב מבצע את השליחות, וכשהוא שולח לדוד סיכום של המלחמה הוא מוסיף להסביר את הטעות בקירבה היתירה אל החומה בכך ש"גם עבדך אוריה החיתי מת", כלומר ביצוע השליחות.שמואל ב, יא, כא

השבת אבשלום אל דוד

לאחר שאבשלום הורג את אמנון אחיו, כנקמה על אונס אחותו תמר הוא בורח מדוד אל תלמי מך גשור. כעבור שלוש שנים דוד רוצה מאוד להשיב את אבשלום. יואב יודע זאת ושולח להביא מתקוע אישה חכמה שתתחפש ותבקש מהמלך להציל את בנה מפני אחיה, ולאחר שהיא אומרת לו שבעצם הדברים מכוונים אליו, דוד מיד מבין ש"יד יואב איתך בכל זאת" שמואל ב, יד, יט, ודוד שולח את יואב להשיב את אבשלום לביתו, אך עדיין "ופני לא יראה"שמואל ב, יד, כד. אבשלום לא מסתפק בכך ומפציר ביואב לבוא אליו על מנת לשלוח אותו אל דוד, לאחר שיואב מסרב פעמיים אבשלום שורף את החלקה שלו ואז יואב מגיע ומבצע את השליחות.

הריגת אבשלום

אבשלום מורד בדוד: לאחר שדוד משיב את אבשלום, אבשלום הולך וגונב את לב העם. ולאחר תקופה ארוכה הוא מבקש רשות לשלם נדר לה' בחברון, ואוסף עמו 200 קרואים תמימים ותוקע בשופר על המלכתו. דוד בורח מירושלים עם עבדיו.

אבשלום, בעצת חושי הארכי ובניגוד לעצת אחיתופל אוסף את כל ישראל למלחמה בדוד. דוד מחלק את צבאו לשלושה ראשים ביד יואב, אבישי ואיתי הגיתי ומצווה את המפקדים כשכל העם שומעים : "לאט לי לנער לאבשלום", ואבשלום נתפס בשערו הארוך באלה, ואיש אחד מאנשי דוד רואה אותו ואומר זאת ליואב. יואב מתפלא מדוע לא הרגו, והאיש מסביר שעשה כן מפני ציווי דוד המלך, יואב מאוכזב "לא כן אוחילה לך", והולך והורג את אבשלום בעצמו, ותוקע בשופר להפסקת המלחמה "כי חשך יואב את העם".

אחימעץ רוצה לרוץ לבשר לדוד, אך יואב דוחה שאיננו איש בשורה ושולח את איש כושי, אחימעץ מבקש בכל זאת לרוץ ורץ ועוקף את הכושי, הוא מבשר לדוד על הנצחון, אך לא טוען שאיננו יודע לומר מה עלה בגורל אבשלום, אחריו מגיע הכושי ומבשר לדוד על הנצחון ועל שאלת דוד לשלום אבשלום הוא עונה:"יהיו כנער אויבי אדוני המלך וכל אשר קמו עליך לרעה", דוד בוכה ואומר:"מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום", וזה גורם לכל העם לאבל, יואב ניגש אל דוד מבקר אותו ודורש ממנו לדבר אל העם, ונשבע שאם לא יעשה כך יהיה לו רע הרבה יותר.