עובר ירך אמו

עובר ירך אמו היא כלל תלמודי, לפיו עובר נחשב כחלק מגוף אמו, ואין להחשיבו כגוף נפרד. משמעות המילה "ירך אמו" היא - רגל אמו, כלומר הוא נחשב כאבר מאבריה ולא כגוף בפני עצמו.

הכלל נתון במחלוקת בין רבי יוחנן הסובר שעובר אינו נחשב לחלק מאמו, ובין רבא הפוסק שעובר ירך אמו.

יחוס

במסכת יבמות‏^[1] דנה הגמרא בנוגע לציווי התורה, כי עד שלושה דורות נאסר לזרעו של מצרי להנשא עם יהודי כשר‏^[2]. השאלה היא, מי נחשב לדור שני ומי נחשב כדור שלישי.

הספק הוא, אודות צאצא לעם המצרי, שאביו נחשב לדור שני‏^[3] ואמו הינה דור ראשון‏^[4], האם הוא נחשב לדור שלישי - כפי יחוסו מצד אביו, או לדור שני - כמספר הדורות שהתרחק מהעם המצרי, מצד אמו. ההכרעה על פי הכלל "עובר ירך אמו" היא, שהוא נחשב לחלק מגוף אמו, וכיון שכן יש לייחס אותו אחר אמו בנושא זה, ולהחשיבו כדור שני ולא כדור שלישי‏^[5].

הרמב"ם מפרש, שבין כך ובין כך ברור שיש להתחשב ביחוס האב, והשאלה היא רק אם הכלל של "עובר ירך אמו" אומר שיש להתחשב גם ביחוס האם.‏^[6]: הלכה כמצרית מעוברת שנתגיירה בנה שני. מצרי שני שנשא מצרית ראשונה או מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה הולד שני שנאמר בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה.

לעומת זאת הרמב"ן סבור שאם עובר ירך אמו, יש להתחשב רק במצב האם, ואם האם נחשבה כדור שני למצריים, יהיה דין הוולד כדור שלישי המותר בנערה מהעם היהודי, גם אם האב הוא דור ראשון. לפי הסבר החזון איש‏^[7], הלידה מרחקת את הוולד בדור נוסף, כך שבכל מקרה מכיוון שהוולד נחשב לפני הלידה לחלק מאמו, הלידה מרחקת אותו בדור נוסף, ואין מתחשבים ביחוס האב.

מסקנת הגמרא שם היא שעובר אינו נחשב ירך אמו, כפי שפסק רבי יוחנן.

קרבן חטאת

אדם המפריש בהמה מעוברת לקרבן חטאת, אם עובר ירך אמו - הוא לא נחשב לישות עצמאית, ולכן הוא עצמו אינו נחשב לקרבן חטאת ואינו כשר להקרבה, וכאשר נולד. לעומת זאת, לפי רבי יוחנן הסובר שעובר ירך אמו, הבהמה כשרה לכאורה להקרבה. לפי דעה אחרת בשמו של רבי יוחנן, למרות שעובר ירך אמו, אסור להקריבו, שכן ישנו פסוק מיוחד המורה על כך שאסור להקריב בהמה שנולדה לבהמה שהינה קרבן חטאת.‏^[8]

טבילה לשם גירות

שאלה נוספת התלויה אם עובר הוא ירך אמו, היא בנוגע לאשה מעוברת שהתגיירה. לפי הדיעה שעובר הוא ירך אמו, נמצא שאין על העובר להתגייר בנפרד, ודי בכך שאמו התגיירה וטבלה. אבל אם עובר הוא לא ירך אמו, לכאורה עליו להתגייר בנפרד ואין די בטבילת אמו. למסקנת הגמרא, למרות שעובר לאו ירך אמו, די בכך שאמו טובלת במקווה לשם גירות בעודו בבטנה, שכן טבילה זו נחשבת לטבילה עבור העובר, וגוף אמו אינו נחשב לחציצה בינו לבין מי המקווה, שכן חציצה היא רק כאשר גוף זר חוצץ בין הגוף הטובל לבין מי המקווה, ואילו העובר - כך הוא חי - בבטן אמו, וכך הוא דרך טבילתו.

מזיק וניזק

בדיני מזיק, ישנה שאלה הלכתית הקשורה בעובר ירך אמו, המדובר בפרה מעוברת שנגחה שור, והעובר שייך לאדם אחר מאשר הפרה. אם עובר ירך אמו, יש לבעל השור זכות לגבות את מלא התשלום עבור ההיזק, מגופו של העובר - גם על חלקה של הפרה, מכיוון שהם נחשבים לגוף אחד‏^[9]

טריפה

לעומת זאת, בענייני טריפה, גם אם עובר הוא ירך אמו, אין הוולד נחשב לטריפה, כך שאם שחטו את אמו הטריפה, הוא מותר באכילה אגב אמו כדין בן פקועה ואינו נחשב לטריפה. שכן איסור טריפה הוא רק על הגוף עצמו שנטרף ונחשב כמת כיון שאינו יכול לחיות במשך שנה, ואילו גוף העובר יש לו חיות עצמית, ולכן דינו בנושא זה אינו קשור לאמו‏^[10].

רובע ונרבע

התורה אוסרת להקרבה בהמה שנרבעה וקויימו בה יחסים על ידי אדם. אם הייתה הבהמה מעוברת, אסור גם הוולד בהקרבה, זאת גם לפי הדיעה האומרת שהוא לא נחשב כחלק מגוף אמו, לפי דעתו של רבא, שכן הוא נהנה מהרביעה באופן נפרד‏^[11]. באופן דומה, וולד של בהמה שנגחה בהמה אחרת אסור להקרבה גם לפי הדיעה שעובר אינו ירך אמו, שכן גם העובר היה בגוף שביצע נגיחה, בין אם הוא ירך אמו ובין אם לא‏^[12].

בדעתו של רב נחמן נחלקו רב הונא בר חיננא הסובר שלפי רב נחמן תלויה הלכה זו בכלל עובר ירך אמו או לא, ובין רבא שסבור שגם אם עובר אינו ירך אמו - הוא אסור מהסיבה המוזכרת.‏^[13] מסקנת הגמרא היא כרבא, ומסקנא זו מובאת בכמה ממסכתות הש"ס.‏^[14]

פסק ההלכה

הכלל נתון במחלוקת בין רבי יוחנן הסובר שעובר אינו נחשב לחלק מאמו, ובין רבא הפוסק שעובר ירך אמו, ולפי דעת התוספות, כן נפסק להלכה‏^[15], וכן פוסק הגר"א‏^[16] לעומת זאת דעת רבינו תם במסכת סנהדרין היא כרבי יוחנן.

פרשני הרמב"ם עמלים להבין את שיטת הרמב"ם, שכן הרמב"ם פוסק‏^[17]: שהכותב לשפחתו המעוברת הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי שמשחרר חציה, ומכאן לכאורה נראה שההלכה נפסקת כרבא, כך גם פוסק הרמב"ם‏^[18] שבהמה מעוברת שהזיקה גובה חצי נזק ממנה ומולדה מפני שהוא מגופה. כך גם לעניין קרבן חטאת.‏^[19]

ובמקום אחר פסק הרמב"ם‏^[20] כרבי יוחנן, שהמפריש חטאת מעוברת וילדה הרי הוא כמפריש שתי חטאות, כדי שהאחת תשמש כאחריות נכסים לשנייה, ובמקרה שתאבד האחת יקריבו את השנייה.

הערות שוליים