פרשת זכור
|
|
פרשה בתורה העוסקת בעמלק. נקראת בציבור, נוסף על פרשת השבוע, בשבת זכור (השבת שלפני פורים).
פרשת זכור היא השנייה מארבעת הפרשיות, והיא עוסקת במצוות זכירת עמלק ומצוות מחיית עמלק.
פסוקי פרשת זכור
סוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט):
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים, והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".
תוכנה ומשמעותה
תוכנה של "פרשת זכור" הוא, זכירת מעשה עמלק.
בפסוק זה נצטווינו בשני ציווים, האחד לזכור את מעשי עמלק, והשני למחות את זכר עמלק, ויש אומרים שמתרי"ג מצוות הם.
סדר הקריאה
נהגו לקרוא פרשיה זו בשבת שלפני חג הפורים, בהקשר לנס החג שנצחו היהודים את המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, וגזרותיו.
נהגו בתפוצות ישראל, לרקוע ברגלים ולהשמיע קולות בתום הקריאה הזו, להראות כביכול את המחייה(דרוש מקור).
מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קוראים את "פרשת זכור".
בחז"ל מובא(דרוש מקור), כי קטע זה נבחר ל"שבת זכור", משום שיש להקדים זכירה לעשייה. כידוע, היה המן בן המדתא האגגי צאצא של אגג מלך עמלק. תלייתו של המן ושל עשרת בניו הגשימה את הציווי של "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד). אנו מקדימים מצות "זכירה" למצוה של "מחה אמחה" בעזרת קריאת הקטע המדבר על הציווי של "זכור" כבר בשבת שלפני פורים, שכן בפורים עצמו נתקיימה המצוה של "מחה אמחה".
הפטרת פרשת זכור היא: "פקדתי את אשר עשה עמלק..." (שמואל א פרק טו). הפטרה זו מתארת את מלחמת שאול המלך בעמלק ואת הריגת אגג מלך עמלק בידי שמואל הנביא. על פי חז"ל, כיוון ששאול לא הרג את אגג אלא אסר אותו, ושמואל הרגו יום למחרת, הספיק אגג בלילה לבוא על שפחה, וממנה יצא המן.
חיובה
לפי חלק מהראשונים, מצוה מן התורה לשמוע את פרשת זכור. הקורא בתורה והשומעים יכוונו בלבם לצאת ידי חובת מצוה זו. ישנן דעות בפוסקים, שגם נשים חייבות לשמוע את פרשת זכור. לעומת זאת, ישנם מהראשונים שסוברים כי זו מצווה דרבנן כיתר ארבע הפרשיות.
חיוב נשים בפרשת זכור
קריאת פרשת זכור איננה בזמן קבוע מהתורה, ורק חכמים תיקנו שיקראו אותה כחלק מארבע פרשיות סמוך לפורים. לכן, מצווה זו איננה מצוות עשה שהזמן גרמה ועל כן לכאורה נשים חייבות בה [1].
אמנם, ספר החינוך (מצווה תר"ג) כתב שנשים פטורות משמיעת פרשת זכור. הוא הסביר כי מצוות הזכירה קשורה למצוות מחיית עמלק, ומכיוון ש"אין דרכה של אשה לכבוש", והנשים פטורות ממצוות מחיית עמלק, הרי שהן גם פטורות משמיעת הפרשה.
מנגד, המנחת חינוך הקשה שלא נאמר שמצוות זכירת עמלק קשורה למחייתו, ואין אנו יודעים מה טעם המצווה וייתכן וגם מי שפטור ממחייתו עדיין יהיה חייב בזכירת מעשיו[2]. בנוסף, הקשה כי מצוות מחיית עמלק הינה מלחמת מצווה שאליה יוצאים כולם ואפילו "כלה מחופתה" וממילא גם נשים חייבות במחיית עמלק. האחרונים הוסיפו על דבריו כי על אף שנשים אינם נלחמות, הרי שהן יכולות לספק מים ומזון ללוחמים [3].
להלכה, לדעת רוב הפוסקים נשים אינן חייבות במצוות זכירת עמלק [4]. אמנם, המנהג הרווח גם בקרב הנשים ללכת לשמוע את הקריאה. באותו האופן, רבי נתן אדלר היה נוהג לחייב את הנשים, כולל השפחות, לבוא לשמוע קריאת זכור בציבור [5]. וכן בימינו נהגו להחמיר בכך הרב מרדכי אליהו והרב קנייבסקי אך החזון אי"ש אמר שאין צורך בכך [6].
ראה עוד
- ד' פרשיות
- מצוות זכירת מעשה עמלק
- המן
- האם נשים חייבות בקריאת זכור מפרויקט דרשני
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ עיין בדבר הכף החיים בסימן תרפ"ה ס"ק ל'
- ↑ וכדבריו: דאפשר גזה"כ שנזכור שנאתו מאיזה טעם ואנחנו אין יודעים ואפשר אף בביאת משיחנו שיכרת עמלק מכל וכל ולא יהי' זכר להם מכל מקום הזכירה יהי' תמיד מ"ע לזכור ולא לשכוח
- ↑ ועיין בדברי הרדב"ז בהלכות מלכים ז,ד
- ↑ שו"ת יחוה דעת א, פד, פניני הלכה זמנים יד,ז
- ↑ שו"ת בנין ציון החדשות ס' ח וכן פסקו אחרונים נוספים, עיין בשו"ת מנחת יצחק ט,סח.
- ↑ וסיפר הג"ר חיים קניבסקי שאביו ה"סטייפלר" העיר את הבנות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, ואמר לו החזו"א: לא צריך להעירם (אורחות רבנו ח"ג עמ' לג. מעשה איש ח"ה עמ' טו