אומדנא דמוכח

בירור כוונתו של אדם על פי השערה וודאית.

לדוגמא: מי שהלך בנו היחיד למדינת הים, ושמע שמועה, בלתי נכונה, שמת בנו, ומשום כך כתב שכל נכסיו ינתנו לאדם אחר, ולאחר מכן הגיע בנו, יש אומרים, וכן הלכה, שאין מתנתו מתנה. הסיבה לכך היא, שיש אומדנא דמוכח, שאילו היה יודע שבנו יחידו חי, לא היה נותן את כל נכסיו לאחרים. לכן, אף על פי שלא פירש בשעת הנתינה שהוא נותן את כל נכסיו מחמת מות בנו, אנו מסתמכים על השערה וודאית זו לגבי מה שהניע אותו לנתינה, וקובעים שאין נתינתו נתינה.

וכן: שכיב מרע שכתב את כל נכסיו לאחרים ולא הותיר לעצמו כלום, ולאחר מכן הבריא, יכול הוא לחזור בו, אפילו אם נעשה קניין גמור, שכן יש אומדנא דמוכח שעל דעת כן נתן, שאם ימות - תתקיים המתנה, ואם יבריא - לא תתקיים.