בני אפרים

בני אפרים מוזכרים בהקשר ליציאת מצרים הן בפרשת בא והן בפרשת בשלח. הם מוזכרים בתנ"ך במקומות אחדים ופרשני המקרא מנסים להסביר באמצעותם את הפער של 30 שנה של השהייה במצרים: 430 שנה במקום 400 שנה. וכך כתב הרמב"ן: "בני אפרים" עמדו לצאת אחרי 400 שנה שהסתיימו בשנת 2,428 לבריאה והם לא ידעו כי בגלל החטאים של בני ישראל במצרים, הגלות התארכה ב-30 שנה.

בספר דברי הימים מוזכר האירוע :" וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם" ^[1] ורש"י מבאר:"בני אפרים. שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדי בארץ"

בדף שבןעי של אוניברסיטת בר אילן בנימין סלנט במאמרו ולא נָחָם א-להים דרך ארץ פלשתים ^[2] מציג את הסוגיה.