ספר חגי

אחד מספרי התרי עשר.

בעל שני פרקים.

חגי הנביא היה מאחרוני הנביאים (שהם חגי, זכריה ומלאכי) וחי בתקופת תחילת בית שני, בעלייה הראשונה מבבל שהונהגה בידי זרובבל.

בפרק הראשון מתאר חגי מצב שבו בניית המקדש הופסקה במשך שנים רבות בעקבות טרדות היום-יום, והוא מוכיח את העם על שעליהם לקום ולבנותו: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!", לא "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת!".

חגי מסביר כי הסיבה שיש לעם טרדות פרנסה וכדומה היא בגלל שאין הבית בנוי, וה' כועס על כך שכל אחד בנוי את ביתו בעוד בית ה' חרב.

בעקבות כך, העם, בהנהגת זרובבל ויהוצדק הכהן הגדול החלו בבנית הבית.

הפרק השני עוסק בנבואות עידוד לעם ולראשיו ולכהנים. "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יְדֹוָד וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת".