מחצית השקל
|
|
חובת נתינת מחצית השקל למקדש בכל שנה בחודש אדר לצורך קרבנות ציבור. חייב כל אדם מישראל, בזמן שבית המקדש קיים, ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור: תמידים, מוספים, עומר, שתי הלחם, לחם הפנים ועוד.
מגבית השקלים התחילה בכל שנה בראש חודש אדר, שכן בראש חודש ניסן כבר היו מתחילים להביא את קרבנות הציבור מן השקלים החדשים.
כיום, תורמים כסף זכר למחצית השקל ולאחר מכן מחלקים אותו לעניים וכדומה. יש שנוהגים לתרום שלוש מטבעות ששמן מחצית, כי בפרשת תרומה שמות ל, יא_טז מוזכרת המילה "תרומה" שלוש פעמים. את הכסף תורמים בבית הכנסת בתענית אסתר לאחר תפילת מנחה או בליל פורים לפני קריאת המגילה. נהוג שאב תורם "מחצית השקל" עבור בניו הקטנים, וכל מי שהתחיל לתרום עבור בניו לא יפסיק, אלא יתרום בכל שנה ושנה.
זיהוי מחצית השקל נעשה לפי מטבעות עתיקים שנמצאו. על בסיסן גם מדינת ישראל הטביעה מטבעות.
הרמב"ם בהלכות שקלים מבאר: שֶׁקֶל הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה; וּמִשְׁקָלוֹ, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו, וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמָן בַּיִת שֵׁנִי; וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִיּוֹת.(סעיף ב'). ובסעיף ה' הוא משלים:"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, זוֹ מִצְוָתָהּ--שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁלְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, אַפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וּלְעוֹלָם אֵינוּ שׁוֹקֵל פָּחוּת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה.
והוא מוסיף פרטים בתורת המטבע: " סֶלַע הָיָה אַרְבָעָה דֵּינָרִין, וְהַדֵּינָר שֵׁשׁ מָעִין; וּמְעָה, הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה, וּמְעָה הָיְתָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין; וּפֻנְדְּיוֹן שְׁנֵי אֵיסָרִין, וּפְרוּטָה אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בְּאֵיסָר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמְּעָה, וְהִיא הַגֵּרָה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת; וּמִשְׁקַל הָאֵיסָר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת, וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה.
וְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים, וְהוּא הַנִּקְרָא דַּרְכּוֹן. וְאֵלּוּ הַמַּטְבֵּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן, הֶן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם; וּכְבָר בֵּאַרְנוּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרַשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם.
ומסיים:"בִּזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ שֶׁלַּזְּמָן דַּרְכּוֹנוֹת, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִים, הָיָה כָּל אִישׁ נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי הַסֶּלַע, שְׁהוּא שְׁנֵי דֵּינָרִין; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי הַסֶּלַע, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, פָּחוּת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁלַּתּוֹרָה."
חובת המצווה
הרמב"ם גם דן מי חייב במצווה:כּוֹהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים.. פטורים מהתשלום:נשים, עבדים וקטנים, " וְאִם נָתְנוּ - מְקַבְּלִין מֵהֶם." קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שׁוּב אֵינוּ פּוֹסֵק, אֵלָא נוֹתֵן עָלָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ. אֲבָל הַגּוֹיִים שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם.
המצווה בתוקפה רק " וּבִזְמָן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים, בֵּין בָּאָרֶץ, בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמָן שְׁהוּא חָרֵב, אַפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָן נוֹהֲגִין."
המועד להכרזה היה בְּאֶחָד בַּאֲדָר, מְשַׁמְּעִין עַל הַשְּׁקָלִים, כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ, וְיִהְיֶה עֲתִיד לִתֵּן.
ואפילו נקבעו סדרי הגביה:
- בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, יֵשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִיִּין בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְתוֹבְעִין בְּנַחַת; כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם, יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן.
- בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, יֵשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת,
- וּמִכָּאן וְאִלַּךְ, כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן; וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן--מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְאַפִלּוּ כְּסוּתוֹ.
אבל יש גם יוצאים מהכלל:" כָּל מִי שְׁאֵינוּ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים--אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן, אוֹ הוּא עֲתִיד לִתֵּן--אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכּוֹהֲנִים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; אֵלָא כְּשֶׁיִּתְּנוּ, מְקַבְּלִין מֵהֶן, וְתוֹבְעִין אוֹתָן, עַד שֶׁיִּתְּנוּ."
חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב -"חצי השקל" - ויקישיתוף תרם:cng
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מטבעות ישראלים המבוססים על השקל מימי המרד הגדול ויקישיתוף, תרם אלמוג
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מטבע לאספנים
המטבעות שהיו נפוצות היו בעלי תבליטים שונים. אחד הטיפוסים :
- מצד אחד - כתובת שקל ישראל - עם צנצנת ה"מן" (משוער).
- מצד שני - אותיות ברורות - המובן פחות -"מטה אהרון הפורח"
סיפורו של הרמב"ן
לקריאה נוספת
- זאב ח' ארליך (ז'אבו), "צנצנת המן" ב"שקלי גרליץ", מקור ראשון, 6 פברואר 2009