ספק ברכות

הגדרה

בספק האם מחויב בברכה או לא, אינו מברך (משנה ברורה קסז-מט, רט-ט).

לדוגמא, אדם שמסופק אם כבר בירך המוציא - אינו חוזר ומברך (שו"ע או"ח קסז-ט).

מקור וטעם

טעמו משום שהחיוב לברך הוא רק מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא^[1] (משנה ברורה קסז-מט, רט-ט). ולכן בספק בברכת המזון, שהיא מדאורייתא - כן חוזר ומברך (שו"ע או"ח רט-ג).

בדינו יש שהוסיפו שאף אסור להחמיר ולברך, משום "לא תישא" (שער הציון רטו-כא).

לכתחילה אם אפשר עדיף שאדם אחר יוציאו ידי חובה (משנה ברורה קסז-מט).

פרטי הדין

בברכות הנהנין יש דעה שצריך להחמיר ולברך (ר"י בתוס' ברכות יב. ד"ה לא, גליון הש"ס שם, פני יהושע שם ד"ה ויותר).

ברכה שאינה צריכה - בספק ברכות עדיף לברך על מאכל אחר ולהיכנס לספק ברכה שאינה צריכה כדי להימנע מספק אינו מברך כשמחויב. ובטעם לזה חקרו האם הוא משום שהאיסור לא לברך (כשצריך) חמור יותר מאיסור ברכה שאינה צריכה, או שבזה אינה ברכה שאינה צריכה כלל, שהרי יש לו צורך בה, שמברך בשביל להוציא עצמו מספק (וזאת הברכה בירור הלכה כט ד"ה החקירה).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[2].

כשיש ספק ספיקא לברך נחלקו האחרונים האם מברכים: הלחם משנה (ברכות ד-ו) כתב שמברכים, והמשנה ברורה (רטו-כ) פסק שאין לברך.

הערות שוליים