אומדנא דמוכח

הגדרה

אדם שעשה מעשה, וברור לכולם שאילו היה יודע דבר מסוים לא היה עושה את המעשה - המעשה לא חל {{{1}}}.

בערך זה נדון במקרה של אומדנא, שבו דברים שבלב הם כן דברים. לגבי דברים שבלב כשאין אומדנא, שדינם הוא שאינם דברים - ע"ע דברים שבלב אינם דברים.

בדיני כל הדינים התלויים בדיבור - קניינים, קידושין, נדרים, שבועות.

לדוגמא, אדם שמכר את נכסיו על דעת שיעלה לארץ ישראל, ושכניו ידעו שבדעתו לעלות לארץ ישראל, ונאנס ולא עלה לארץ - המכירה לא חלה כיוון שהיתה אומדנא שלא מכר על דעת להישאר בחו"ל, אע"פ שלא אמר זאת בפירוש.

נקרא גם סתם "אומדנא", וכך נקטנו בתוך ערך זה.

החולק על דין זה הוא התוס' רי"ד, שסובר שגם באומדנא דברים שבלב אינם דברים {{{1}}}. אמנם הרבה אחרונים נקטו בפשטות שהווי דברים {{{1}}}^[1].

מקור וטעם

סוגי האומדנא הם שלושה {{{1}}}:

א) חיסרון ידיעה - האדם לא ידע את האמת, ואילו היה יודע לא היה עושה את המעשה. לדוגמא, הקונה לא ידע שהקרקע זיבורית, ואילו היה יודע זאת לא היה קונה אותה.

ב) תנאים - האדם ידע את האמת, אלא שהתכוון לעשות את המעשה על דעת תנאים מסוימים, ולא פירט אותם. ולכן אם לא נתקיימו התנאים הללו המעשה לא חל. לדוגמא, מכר את נכסיו על דעת שיעלה לארץ ישראל ולא הצליח לעלות, ולכן המכר בטל.

ג) אומדנא שנולדה לאחר זמן - לאחר המעשה קרה מקרה, שאילו האדם היה יודע אותו מתחילה לא היה עושה את המעשה. לדוגמא, מכר קרקע בשביל להשיג כסף, ולאחר זמן התברר לו שאינו צריך את המעות {{{1}}}.

בטעם שאומדנא מועילה לבטל מקח וכד' נחלקו המפרשים, ויש חילוק בין סוגי האומדנות השונות:

א) מדין תנאי - שנחשב שהאדם התנה שעושה את המעשה (מוכר, מקדש וכו') על תנאי שהדבר כמו שהוא חושב ורוצה, ולכן אם התברר שטעה או שלא התקיימו התנאים שחשב עליהם - המעשה לא חל {{{1}}}. וביאר הקונטרסי שיעורים {{{1}}} שלשיטה זו כל שלושת סוגי האומדנות הם מדין תנאי.

ב) מדין טעות - שני סוגי האומדנות הראשונים (חיסרון ידיעה ותנאים) הם מדין טעות, כמו במכר לחבירו יין ונמצא מים שהמכר בטל מדין טעות (ולא צריך את דין תנאי). ורק סוג האומדנא השלישי (אומדנא שנולדה לאחר זמן) הוא מדין תנאי {{{1}}}.

בדינים שונים

מכר - לבטל את המכר - כל שלושת סוגי האומדנות מועילות {{{1}}}.

נדרים ושבועות - לבטל את הנדר בלי התרת חכם - שני סוגי האומדנות הראשונות מועילות, ולגבי הסוג השלישי (אומדנא שנולדה לאחר זמן) נחלקו המפרשים: לרשב"א ולבית יוסף גם הוא מבטל את הנדר, אך למהר"ם מרוטנבורג ולדרכי משה אינו מבטל את הנדר {{{1}}}. וביאר הקונטרסי שיעורים {{{1}}} שלדעתם תנאי שאינו מפורש אלא הוא רק מחמת אומדנא לא מועיל בנדרים ושבועות, ולדעתם אומדנא שנולדה לאחר זמן היא מדין תנאי^[2] (שלא כאומדנא של חיסרון ידיעה או תנאים שהן מדין טעות), ולכן היא לא מועילה בנדרים ושבועות.

נדרים, שבועות ונזירות - להחיל אותם במחשבה - כיוון שכתוב בהם "לבטא בשפתיו" אפילו אומדנא לא תועיל, שאע"פ שאינו דברים שבלב (כיוון שהוא מוכח), עדיין אינו "לבטא בשפתיים" {{{1}}}.

הפרשת פאה וצדקה - במתנות הצריכות הפרשה^[3] - צריך להיות בדיבור דווקא, ולא מספיקה אומדנא, כשם שבנדרים צריך דווקא דיבור {{{1}}}.

פרטי הדין

בספק האם זו אומדנא - דינו כאילו אינה אומדנא, ולא הווי דברים {{{1}}}.

הערות שוליים