איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה

הגדרה

חילוק בין איסורים שאסור לאדם לעשותם, לבין איסורים שאסור שהם יקרו {{{1}}}.

דוגמא לאיסורים בפעולה: חילול שבת, שאסור לעשות את המלאכה בשבת (ואין איסור שהמלאכה תעשה).

דוגמא לאיסורים בתוצאה: חובל באביו, שהאיסור הוא שאביו חבול (ולא בפעולת החבלה).

החילוק

כל האיסורים מתחלקים לאיסורים בפעולה (כגון חילול שבת, שאסור לעשות מלאכה) ואיסורים בתוצאה (כגון חובל באביו, שאסור שאביו יהיה חבול בגללו). ובהרבה איסורים דנו האחרונים האם הם בפעולה או בתוצאה:

א) איסורים בפעולה: חילול שבת {{{1}}}, כלאי בגדים {{{1}}}.

ב) איסורים בתוצאה: איסורי אכילה והנאה {{{1}}}, עריות {{{1}}}, חובל באביו {{{1}}}, איסור שתי נשים לכהן גדול {{{1}}}.

ג) איסורים שנחלקו (או חקרו) האם הם בפעולה או בתוצאה: בישול בשר בחלב {{{1}}}, אותו ואת בנו {{{1}}}, רציחה {{{1}}}, גזל וגניבה {{{1}}}, לפני עיוור במכשיל בעבירה {{{1}}}, עבירות שבין אדם לחבירו {{{1}}}.

נפק"מ בין איסורים בפעולה לאיסורים בתוצאה:

א) רק פעולה או רק תוצאה - אלו כמובן הנפק"מ הפשוטות ביותר. כגון מזיק - שיש את החיסרון אך אין פעולת לקיחה - האם עובר בגזל {{{1}}}.

ב) זמן האיסור - עשה את הפעולה בזמן שהאיסור עדיין לא חל, אך התוצאה קיימת גם בזמן האיסור - האם עבר על העבירה. כגון המדליק את הנר בערב שבת והוא דולק בשבת, שפשוט שאין בזה שום איסור, משום שאת פעולת ההדלקה עשה לפני זמן איסור שבת, והתוצאה - שהנר דולק - אין בה איסור.

ג) בלי כוונה - לשיטת הקובץ שיעורים {{{1}}}, שסובר שהפטור בדבר שאינו מתכוון ומתעסק בעבירות הוא שנחשב כאילו המעשה נעשה מאליו ולא האדם עשאו, ע"פ זה כתב שבעבירות בתוצאה עובר גם בלא מתכוון ובמתעסק. וכך הסביר את הדין ש"מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה" - שהאיסור בהן הוא בתוצאת ההנאה.

ד) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (לרבא {{{1}}}) - זה נאמר באיסורים בפעולה, אך באיסורים בתוצאה גם רבא מודה דמהני. כגון הצורם אוזן בכור, שדין בעל מום אינו בפעולת האדם שהטיל את המום, אלא בתוצאה שיש בו מום, שהרי גם אם היה נופל בו מום מאליו היה נחשב בעל מום. ולכן גם רבא מודה שאע"פ שיש איסור להטיל מום בבכור - אי עביד מהני {{{1}}}.

ראה גם

מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה {{{1}}}