נחלת שבט ראובן

מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט ראוטן": בצהוב בהיר -בדרום עבר הירדן- מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

נחלת שבט ראובן מוגדרת בתור : "אֶרֶץ סִיחוֹן ואֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" (לפי ספר נחמיה, ט' כ"א). לאחר תאור הגבולות בא התאור של הערים, המוקפות חומה, ןאת החצרות, שאינן מוקפות חומה, הכלולות בנחלה. בנוסף לכך מובא גם תאור גאוגרפי של הנחלה כמו:"אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר" או "וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה" - שהם המורדות לים המלח. בתאור בספר יהושע מובא כי בנחלה נכלל גם "נְסִיכֵי סִיחוֹן" - אשר הזמינו את בלעם לקלל את עם ישראל.

תאור הגבול

בספר יהושע מובא גבולות שבט ראובן כפי שהובטחו להם על משה רבינו. וכך נאמר:" וַיִּתֵּן מֹשֶׁה, לְמַטֵּה בְנֵי-רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל, מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַנַּחַל וְכָל-הַמִּישֹׁר עַל-מֵידְבָא. חֶשְׁבּוֹן וְכָל-עָרֶיהָ, אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר; דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל, וּבֵית בַּעַל מְעוֹן. וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת, וּמֵפָעַת. וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה, וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק. וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה, וּבֵית הַיְשִׁמוֹת. וְכֹל, עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן... וַיְהִי, גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן--הַיַּרְדֵּן, וּגְבוּל: ((י"ג, ט"ו-כ"ג בדילוגים)

הגבול הדרומי מוגדר והוא נחל ארנון, המערבי הוא נהר הירדן, המזרחי הוא מדבר לא מיושב ומשיק לארץ בני עמון. הגבול הצפוני תוחם את נחלת שבט גד

הקשר עם שבט גד

זאב ארליך במאמרו: "ערי גד וראובן בכיבוש ובהתנחלות" מצביע את תופעה מענינית: בני שבט גד בונים או מבצרים ארבע ערים בנחלת שבט ראובן. ןכך כתוב בספר במדבר: "ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער ואת עטרות שופן..." (במדבר ל"ב, לד-לה).

הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, בפירושו "העמק דבר" לבמדבר:"לבני ראובן היה מקנה רב, אבל לבני גד היה - עצום מאוד, על כן נכנסו בעובי הקורה יותר מבני ראובן" {{מקור|(ל"ב, א')}]. כלומר, את הפסוק יש להבין כך: "ומקנה רב היה לבני ראובן, (אבל=) ולבני גד (היה מקנה) עצום מאד..." זאב ארליך מניח כי " כך יש להבין את בנית הערים לטף ואת הגדרות לצאן: בני גד, בעלי המקנה העצום מאד, היו בעלי הענין העיקריים. הם בנו את הערים וישבו בגבולות השטח סביב,מוכנים לכל מתקפה מן החוץ ושומרים על כלל השטח ועל המקנה, עד לגמר כיבושה של ארץ ישראל המערבית.

בדרום הם בונים את דיבון, עטרות, ערוער ועטרות שופן - כנגד מואב. בצפון-מזרח הם בונים את יעזר ויגבהה - כנגד עמון. בצפון-מערב הם בונים את בית נמרה ובית הרן - כנגד הכנענים אשר ממערב לירדן.

בני ראובן, הם אמנם בעלי "מקנה רב", אך לא "עצום מאד", בונים ערים בתוך השטח, מוגנים, ע"י בני גד, מפני מתקפה מן החוץ."

בערים שנבנו ע"י בני גד דווקא, כולל ארבע ערי ראובן אלה, נאמר - "ערי מבצר וגדרות צאן" (במדבר ל"ב, לו) המתקשר יפה עם בקשתם: "וישב טפנו בערי המבצר מפני יושב הארץ" (במדבר ל"ב, יז). בערים שבנו בני ראובן, ללא הארבע המדוברות, לא מצאנו הגדרה כזו... לכך יתאים יפה מדרשם של חז"ל על הפסוק בברכת משה לגד "ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד" (דברים ל"ג, כ): "מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח... מלמד שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות" (ילקוט שמעוני דברים תתקסא).

לקריאה נוספת

• יהודה אליצור ויהודה קיל,אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
• זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967

קישורים חיצוניים

• זאב ארליך ערי גד וראובן בכיבוש ובהתנחלות - מתוך הספר: מזרח הירדן במבט יהודי, דפוס מוריה התשנ"ו

מחלת שבט ראובן