אשה במצוות

הגדרה

אשה פטורה ממצוות עשה שתלויות בזמן, וחייבת רק במצוות עשה שאינן תלויות בזמן, וכן חייבת במצוות לא תעשה {{{1}}}.

לדוגמא, אשה פטורה מסוכה, לולב, שופר, ציצית ותפילין כיוון שהזמן גרמן, אך חייבת במזוזה, מעקה, אבידה ושילוח הקן משום שלא הזמן גרמן {{{1}}}.

מקור וטעם

מקורו מתפילין שנשים פטורות בהן (ותפילין נלמדו מתלמוד תורה שפטורה, שנאמר {{{1}}} "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם": ולימדתם - ולמדתם, את בניכם - ולא בנותיכם {{{1}}}). ותפילין הוקשו לכל התורה: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך" {{{1}}} - מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, אף כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות {{{1}}}.

בטעמו כתבו האבודרהם {{{1}}} והכלבו {{{1}}} שהוא כדי שתהיה לעזר לבעלה {{{1}}}.

במהותו חילק הרוגאצ'ובר {{{1}}} בין אשה לעבד כנעני, שעל אשה חל פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן, אך עבד כנעני לא חויב במצוות אלו כלל {{{1}}}.

נשים שמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמן, כגון שתוקעות בשופר, חקרו האחרונים האם מקיימות מצווה (אלא שאין עליהן חיוב) או שאינה מצווה כלל (וכמו המניח תפילין ברגלו), ותלו זאת במחלוקות ראשונים {{{1}}}. ויש לזה כמה נפק"מ:

א) נחלקו הראשונים האם אשה מברכת על מצוות עשה שהזמן גרמא - לר"ת מברכת ולרמב"ם לא. ותלו זאת האחרונים {{{1}}} בחקירה זו, שאם היא מעשה מצווה - תברך, כדעת ר"ת, ואם לא - לא תברך, כדעת הרמב"ם.

ב) אשה שקיימה מצוות עשה שהזמן גרמא - אם אין בזה מעשה מצווה נקראת הדיוט, שהפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט, וכמו מצטער היושב בסוכה. אך אם יש בזה מעשה מצווה אינה הדיוט.

ג) נחלקו הראשונים האם נשים שמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמן עוברות בבל תוסיף - רש"י כתב שעוברות בבל תוסיף {{{1}}}, ותוס' חלקו עליו וכתבו שאינן עוברות {{{1}}}. ותלה זאת הקובץ שיעורים {{{1}}} בחקירתו, שלרש"י נחשב מעשה מצווה, ולכן יש בזה בל תוסיף, אך לחולקים אין בזה כלל מעשה מצווה, וכמו המניח תפילין ברגלו, ולכן אין בזה בל תוסיף^[1].

בדינים שונים

עשה שמצד עצמו חייבים בו תמיד אך בפועל המצווה מוגבלת, כגון סמיכה, שסומכים ביום רק משום שתיכף לסמיכה שחיטה ושחיטה היא רק ביום - לתוס' היא זמן גרמא ולתוס' רי"ד לא {{{1}}}. וכן מצווה שבשבת ויו"ט אסור לעשותה משום שהיא מלאכה, כגון מילה שלא בזמנה ושריפת קודשים - לשער המלך {{{1}}} נחשב כעשה שלא הזמן גרמא, אך לאבני נזר {{{1}}} הוא עשה שהזמן גרמא.

עשה שהוא בשב ואל תעשה, כגון האיסור לנעול את כרמו בשביעית, שהרי מצוות עשה להפקיר את מה שתוציא הקרקע - אפשר שגם נשים חייבות {{{1}}}.

עשה שהזמן גרמא ויש בו גם לאו, כגון מלאכת יום טוב, והשבתת שאור (שיש בה בל יראה) - לחינוך {{{1}}} נשים חייבות, ולתוס' {{{1}}} פטורות {{{1}}}.

לאו שאין לוקין עליו, כגון לאו שניתק לעשה וכן לאו שאין בו מעשה, דן המנחת חינוך {{{1}}} האם נשים חייבות בו כשאר לאווין או שפטורות ממנו, כיוון שמקור חיוב נשים בלאווין נלמד מהפסוק {{{1}}} "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" {{{1}}} ושם מדובר במעילה, שהיא לאו שנענשים עליו.

לאו שאין בו מעשה והזמן גרמו חידש המנחת חינוך שאפשר שנשים פטורות ממנו. וטעמו הוא שחילק את מצוות לא תעשה לשלושה סוגים:

א) לאו שיש בו מעשה - עליו אמרה הגמרא {{{1}}} שנשים חייבות בו משום שנאמר "איש או אשה כי יעשו" {{{1}}} - השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ופסוק זה נאמר רק לגבי לאווים שיש בהם מעשה, שהרי הלשון היא "יעשו", וכן מוזכר שם עונש, ועל לאו שאין בו מעשה לא נענשים בדיני אדם {{{1}}}.

ב) לאו שאין בו מעשה ולא הזמן גרמו - פשוט שחייבות, שהרי אין שום מקור לפוטרן, שהרי אפילו במצוות עשה שלא הזמן גרמן נשים חייבות (וכל מה שצריך מקור לכך שנשים חייבות בלאווים הוא רק כשהזמן גרמן, משום שמצינו שפטורות מעשין שהזמן גרמן) {{{1}}}.

ג) לאו שאין בו מעשה והזמן גרמו - על זה לא מצינו מקור לחייב את הנשים, וצ"ע מה המקור לכך, ואפשר שהן באמת פטורות {{{1}}}.

עשה שהזמן גרמא ויש בו כרת, לתוס' {{{1}}} אשה כן חייבת לקיים את המצווה אע"פ שהזמן גרמא, כגון מילה, לולא גזיה"כ שפטורה (לדעות שהזמן גרמא^[2]), אך ספר גופי הלכות {{{1}}} כתב שפטורה. והמנחת חינוך {{{1}}} הסתפק בזה.

מצווה שאינה באשה עצמה, חידש הריטב"א שכן חייבת בה, כגון מילת בנה, שהמצווה בבנה (לדעות שהזמן גרמא^[3]), ופטור הזמן גרמא נאמר רק במצוות שבאשה עצמה, כגון לולב וסוכה {{{1}}}.

מצווה שיש לה הפסק וחוזרת, כגון מילה, שאע"פ שבלילה לא מלים, ביום הבא חוזרת אותה המצווה, חידש הטורי אבן {{{1}}} שלא נחשב שהזמן גרמא^[4]. וזמן גרמא נחשב רק במצווה שלאחר הזמן בטלה המצווה ואין לה עוד תשלומין, כגון שופר וסוכה, שלאחר זמנם כבר בטלה המצווה, ובשנה הבאה היא מצווה אחרת, ואינה אותה מצווה של השנה^[5].

מילת בנה - בגמרא {{{1}}} מבואר שאשה פטורה מלמול את בנה משום שנאמר (כשאברהם מל את יצחק) {{{1}}} "כאשר ציווה אותו אלקים" - אותו ולא אותה. והקשו התוס' {{{1}}} שהרי לכאורה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי לילה אינו זמן מילה, וא"כ פשוט שפטורה ואין צריך פסוק. ומצאנו על כך בראשונים ובאחרונים שישה תירוצים, ויש בהם יסודות חשובים לגדרי הזמן גרמא {{{1}}}:

א) באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא ואשה פטורה גם לולא הפסוק, וצריך את הפסוק ללמד שגם אינה מקיימת את המצווה (ונפק"מ, למשל, שאסור לה לברך) {{{1}}}^[6]{{{1}}}.

ב) באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא ואשה פטורה גם לולא הפסוק, וצריך את הפסוק רק לדעה שמלים גם בלילה, שלדעה זו - כמובן - אין הזמן גרמא {{{1}}}.

ג) באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא ואשה פטורה גם לולא הפסוק, וצריך את הפסוק רק לבנות קטורה שהו"א שחייבות במילה משום שפטור מצוות עשה שהזמן גרמא נאמר רק לבני ישראל ולא לבני נח {{{1}}}.

ד) באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך כיוון שיש בה כרת, ועוד, שנכרתו עליה י"ג בריתות הו"א שחייבת, ולכן צריך את הפסוק {{{1}}}.

ה) באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך כיוון שהמצווה אינה באשה עצמה אלא בבנה הו"א שחייבת, שכל הפטור של זמן גרמא הוא רק במצוות שבאשה עצמה, כגון לולב וסוכה {{{1}}}.

ו) לא נחשב שהזמן גרמא, שאע"פ שבלילה לא מלים, ביום הבא חוזרת אותה המצווה. וזמן גרמא נחשב רק במצווה שלאחר הזמן בטלה המצווה ואין לה עוד תשלומין, כגון שופר וסוכה, שלאחר זמנם כבר בטלה המצווה, ובשנה הבאה היא מצווה אחרת, ואינה אותה מצווה של השנה {{{1}}}.

ציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי חובתה רק ביום, ולכן נשים פטורות ממנה. אמנם נחלקו הראשונים בדין ציצית ביום: לרמב"ם {{{1}}} קיום המצווה תלויה בזמן, דהיינו כסות יום פטורה בלילה וכסות לילה חייבת ביום, ולכן פשוט שהזמן גרמא. אך לרא"ש {{{1}}} ולתוס' {{{1}}} סוג הבגד תלוי בזמן, דהיינו כסות יום חייבת בלילה וכסות לילה פטורה ביום, ולשיטתם צריך לומר שזה שסוג החפץ תלוי בזמן מחשיב את המצווה לזמן גרמא {{{1}}}.

וממחלוקת זו יוצאת נפק"מ למצווה להפקיר בשביעית את מה שתוציא הארץ, שנשים חייבות בה - והרי כאן סוג החפץ תלוי בזמן, שהרי פירות שגדלו בשביעית חייבים בהפקר גם לאחר השביעית. א"כ לרמב"ם מובן שכאן לא נחשב שהזמן גרמא כי לשיטתו נחשב זמן גרמא רק אם קיום המצווה תלוי בזמן, וכאן קיומה לא תלוי בזמן (אלא רק סוג החפץ תלוי בזמן). אך לרא"ש ולתוס', שגם סוג החפץ מגדיר את המצווה כזמן גרמא - צריך לומר שמה שנשים חייבות להפקיר בשביעית הוא משום שהפקר בשביעית אינו מצווה אלא אפקעתא דמלכא {{{1}}}.

אנשים

בנות נח - יש מי שחידש שאינן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כגון מילה לבנות קטורה (לולא גזירת הכתוב, לשיטתו שהזמן גרמא^[7]) שפטור זה נאמר רק לבני ישראל {{{1}}}.

ראה גם

סומא

עבד כנעני במצוות

קטן

הערות שוליים