עבד כנעני במצוות

הגדרה[עריכה]

עבד כנעני חייב במצוות כאשה (הסוגיא בחגיגה ד.).

מקור וטעם[עריכה]

המקור שחייב במצוות כאשה הוא מגזירה שווה "לה לה" ("וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד-א) - "או חופשה לא ניתן לה" (ויקרא יט-כ)), ולכן מחויב במצוות לא תעשה, ובמצוות עשה שאין הזמן גרמן^[1].

והסתפק הרעק"א האם לולא הגזירה שווה היה חייב בכל המצוות, והגזירה שווה באה לפוטרו כאשה, או שלולא הגזירה שווה היה פטור מכל המצוות, והגזירה שווה באה לחייבו כאשה (על המשנה ברכות ג-ג אות כח, ובחידושיו לברכות כ. ד"ה ובתוי"ט: מסברא כתב שהגזירה שווה באה לחייבו, אך מהרמב"ם הוכיח שבאה לפוטרו. טורי אבן (הובא במנחת חינוך א-ג [יט] ד"ה והנה הא): הגזירה שווה באה לחייבו. וצפנת פענח כללי התורה והמצוות (ד"ה עבד כנעני במצוות) חילק שעל אשה חל פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן, אך עבד לא חויב בהן כלל, והגזירה שווה היא רק לגבי דיני העבד אך לא לגבי טעמם (וכן כתב המידות לחקר ההלכה כג-סג שגזירה שווה (בכלל, לא דווקא בעבד) מלמדת רק את פרטי הדין ולא את טעם המצווה), ומשמע שלולא הגזירה שווה היה פטור, והגזירה שווה באה לחייבו)^[2].

במהותו יש לחקור בין שלושה צדדים:

1. הוא עדיין כגוי אלא שנוספו לו מצוות כאשה.
2. הוא כבר כישראל אלא שנפטר ממצוות כאשה.
3. אינו לא כגוי ולא כישראל אלא סוג חדש - "יצא מכלל גוי ולכלל ישראל לא בא" (מפענח צפונות ו-י).

ויש לחקירה זו כמה נפק"מ (הנפק"מ דלהלן הם בין הצדדים האם הוא כישראל או כגוי, ולא דנו כאן בצד השלישי שאינו לא כישראל ולא כגוי):

1. ספק הרעק"א לגבי הלימוד בגזירה שווה מאשה^[3]: אם הוא כגוי הגזירה שווה באה להוסיף לו מצוות כאשה, ואם הוא כישראל היא באה לפוטרו ממצוות כאשה.
2. אסור לשחרר עבד כנעני, שנאמר "לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כה-מו). ונחלקו הראשונים בטעם לאיסור זה: לרמב"ן הוא כדי שלא לתת להם מתנת חינם, מעין האיסור "לא תחונם" שנאמר בגוי, ולרשב"א (גיטין לח: ד"ה הא, והביא שם את הרמב"ן) מותר לתת לו מתנת חינם, ודין "לעולם בהם תעבודו" הוא איסור נפרד. ואפשר שלרמב"ן עבד כגוי, ולכן דינו כגוי שאסור לתת לו מתנת חינם, ולרשב"א הוא כישראל (ולכן הוכיח את שיטתו מכך שמותר לתת מתנה לגר אוכל נבלות, וכתב שעבד כנעני עדיף ממנו).
3. עבד כנעני שמשתחרר צריך טבילה ונעשה ישראל גמור. ובמקורה של טבילה זו נחלקו הראשונים: לרמב"ן (יבמות מח. ד"ה ודעת) היא מדאורייתא ומעכבת, ולשאר הראשונים (תוס' שהובאו ברמב"ן שם, והוסיפו שאינה מעכבת, רשב"א קידושין סח: בתירוצו השני, תוס' הרא"ש שם) היא מדרבנן. ומסתבר שלרמב"ן עבד כגוי, ולכן כדי לעשותו ישראל צריך טבילה מדאורייתא, ולשאר הראשונים עבד כישראל, ולכן מדאורייתא אינו צריך טבילה (ואם כן הרמב"ן והרשב"א לשיטתם כמחלוקתם בדין "לעולם בהם תעבודו"^[4]).

בשמו דן השדי חמד האם נקרא אחיך, האם נקרא רעך, והאם נקרא אדם (ח"ד עמוד 151 ד"ה ועבד כנעני, ח"א א-ג עמוד 111 ד"ה ודע, ח"א א-ה ד"ה ואם).

בעבד כנעני יש שני דינים: קניין ממוני - שקנוי לרבו, ואיסורים - שדיניו שונים מבן חורין. וחקרו האם הם שני דינים נפרדים, או שהאיסורים נובעים מהקניין הממוני (המידות לחקר ההלכה ח-נא).

בדינים שונים[עריכה]

מצווה שבאשה אין הזמן גרמא ובעבד כן הזמן גרמא, הסתפק המנחת חינוך (ב-ג [ט]) האם עבד חייב בה. כגון מילה, לשיטת הריטב"א (קידושין כט. ד"ה ואיהי) שבאשה נחשב שאין הזמן גרמא כי אינה בגופה (אלא בחיובה למול את בנה), ובעבד כן נחשבת הזמן גרמא כי היא כן בגופו (חיובו למול את עצמו). בדינים שונים מצווה שהזמן גרמא ונשים חייבות בה משום שהיו באותו הנס, כגון קריאת מגילה, עבדים פטורים ממנה שהרי הם לא היו באותו הנס (שו"ת הרדב"ז ח"ד א'תיז, וכן משמע מהרמב"ם מגילה א-א (שכתב שעבדים משוחררים חייבים, ומוכח ששאר העבדים פטורים)).

חיובו בשבע מצוות בני נח אינו מדין בן נח, שהרי כבר פקע ממנו דין בן נח, אלא מהגזירה שווה מאשה, ולולא הגזירה שווה היה פטור גם משבע המצוות (קונטרסי שיעורים בבא מציעא יב-ט ד"ה מבואר).

מצוות עשה שלא הזמן גרמן ואשה פטורה מהן רק מגזיה"כ, כגון פרו ורבו והשחתת זקן - לכאורה גם העבד היה צריך להיפטר, שהרי נלמד בגזירה שווה. ואעפ"כ הוא חייב בהן (אמנם לגבי פרו ורבו נחלקו התוס' (חגיגה ב: ד"ה לא וגיטין מא: ד"ה לא) האם עבד חייב בה), ויש לזה שלושה טעמים (הביאם מנחת חינוך א-ג [יט] ד"ה והנה הא):

1. הגזירה שווה נאמרה רק על מצוות עשה שהזמן גרמן, אך לגבי מצוות עשה שלא הזמן גרמן ומצוות לא תעשה - אין את הגזירה שווה (משנה למלך מלכים י-ז ד"ה והכלל).
2. נשים עצמן אינן פטורות ממצוות אלו, אלא שאין דרכן לכבוש (ולכן פטורות מפרו ורבו) ואין דרכן לגדל זקן, אך עבד שדרכו בכך - כן חייב (פני יהושע).
3. כיוון שגם הגויים נצטוו בפרו ורבו, אלא שבמתן תורה נפטרו ממצווה זו - עבד, שנתווספה בה קדושה - חוזר להתחייב (טורי אבן, וכמובן שתירוץ זה לא מסביר את איסור השחתת הזקן).

עבד כנעני מותר בשפחה כנענית, וכתב הקובץ הערות (מז-י) שמסתבר שהטעם לזה הוא שהרי היא בת מינו, כמו שממזר מותר בממזרת. אמנם דייק מהרמב"ם שמשמע ממנו שטעם ההיתר משום שמחויב לעבוד לרבו, וכעין היתרו של עבד עברי בשפחה כנענית.

להלוות לעבד כנעני בריבית - הסתפק השדי חמד האם מותר לעשות זאת (ח"ד עמוד 456 צא-א ד"ה אם).

פרטי הדין[עריכה]

בגדלותו הסתפק הקובץ הערות (יא-ג) האם היא בי"ב שנה כאשה, שהרי כל דיניו נלמדים בגזירה שווה לה לה מאשה (חגיגה ד.), או בי"ג שנה כאיש, שהחילוק בזה בין איש לאשה הוא בטבע הבריאה, ובזה לא שייך להקיש איש לאשה.

בטבילת עבד כנעני במכירתו לעבד (הטבילה הראשונה) נחלקו הראשונים מי המברך: לרמב"ן לריטב"א ולר"י העבד מברך, ולרב אלברצלוני הרב מברך (רשב"א יבמות מו. בתחילתו, ריטב"א שם).

בשחרור שפחה כנענית חידשו האחרונים שאפשר שאינה צריכה טבילה, שהרי גם לאחר שחרורה תהיה חייבת במצוות רק כשאר אשה, ואם כן לא נוספות לה מצוות בשחרורה (אבני נזר יו"ד שנ-ב כתב זאת בלשון "לולא דמסתפינא", ומעשה רוקח איסורי ביאה יג-יב כתב שטבילתה היא רק מעלה בעלמא).

ראה גם[עריכה]

• אשה במצוות

• חצי עבד וחצי בן חורין

• סומא

• קטן

• קנייני עבד כנעני

הערות שוליים[עריכה]