הר תבור

הר תבור מתרומם לגובה של 588 מטר מעל פני הים ומתנשא כ-400 מטרים מעל סביבתו, הוא ההר הגבוה ביותר בחלקו הדרומי של גליל התחתון, בגבול עמק יזרעאל. הפיסגה בולטת וניראית גם לצופה בה ממרחקים. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפיסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפיסגה נראית מעוגלת ומתונה. במקרא ההר מתואר ההר כביטוי לעוצמה: מלך בבל יבוא "כתבור בהרים וככרמל בים יבוא" ([[ספר ירמיהו]] מ"ו,י"ח), ובבריאת העולם, דוד המלך אומר: "צפון וימין אתה בראתם - תבור וחרמון בשמך ירננו" {{מקור|( [[ספר תהילים פ"ט, י"ג)}} .

בארמית ההר מכונה - טורא-הר ^[1].

למרגלות ההר הייתה צומת דרכים חשובה: דרך הים עברה כאן מעמק יזרעאל צפונה לכיוון דמשק. לצומת זה התחברו דרכים מהמזרח: בקעת הירדן דרך נחל תבור, מבקעת בית שאן דרך מזרח עמק יזרעאל , ממערב מחוף הים בסביבות עכודרך מערב עמק יזרעאל ומהצפון מהגליל.

ההר בתקופת המקרא

הר תבור, או תבור, מוזכר במקרא בתור ישוב על גבול נחלת שבטי ישראל. על ההר התכנס צבאו של ברק בן אבינועם למלחמה על סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען. יפתח הגלעדי נקם במדינים על הטבח שעשו בהר תבור. הושע הנביא הוכיח את העם על עבודת האלילים בהר. ירמיהו הנביא ו דוד המלך ראו בהר סמל למקום מורם. בימי בית שני הייתה סביבת הר תבור מוקד לקרבות בין הרומאיים ליהודים. בעתיד הר תבור, יהיה אחד ההרים עליהם יוקם בית המקדש.

ההר נזכר לראשונה בתנ"ך ([[ספר יהושע|יהושע]] י"ט) כגבול נחלתם של שלושה שבטים שונים: במערב - נחלת שבט זבולון, במזרח - נחלת שבט יששכר ומהצפון - נחלת שבט נפתלי.

בגבול נחלת שבט זבולון: "וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי, לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, עַד שָׂרִיד. וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע, אֶל-הַנַּחַל, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם. וְשָׁב מִשָּׂרִיד, קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת, תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ. (פרק י"ט, י'-י"ב)

בגבול שבט יששכר: "לְיִשָּׂשכָר יָצָא, הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי: לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, לְמִשְׁפְּחוֹתָם. וַיְהִי, גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת, וְשׁוּנֵם. וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן, וַאֲנָחֲרַת. וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן, וָאָבֶץ. וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה, וּבֵית פַּצֵּץ. וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן.(שם,פסוקים י"ז - כ"ב).

בגבול שבט נפתלי: "לב לִבְנֵי נַפְתָּלִי, יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי--לִבְנֵי נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם. לג וַיְהִי גְבוּלָם, מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל--עַד-לַקּוּם; וַיְהִי תֹצְאֹתָיו, הַיַּרְדֵּן. לד וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר, וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה; וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב, וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, וּבִיהוּדָה, הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ" {{מקור|(שם, ל"ב - ל"ד)}].

פרסומו בא במלחמות הארץ מחמת ערכו האסטרטגי הרב. ההר שולט על מעברים של דרכים חשובות, מהצפון לדרום, מהמזרח למערב. בתקופת השופטים, בימי דבורה הנביאה הכנענים פלשו לשטחי שבטי ישראל ב עמק יזרעאל. דבורה הנביא ציוותה על ברק בן אבינועם בן שבט נפתלי: "וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ([[ספר שופטים]] ד', ז')} . ממרומי ההר, הסתערו לוחמי ישראל והביסו את סיסרא שר צבא יבין מלך חצןר ואת צבאו.

יפתח הגלעדי מזכיר ל"זבח" ול"צלמנע", מלכי מדין את אשר עשו ל"אַחַי בְּנֵי-אִמִּי" "בתבור וחורץ את דינם: " וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים, מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי-קֶדֶם; וְהַנֹּפְלִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב. וַיַּעַל גִּדְעוֹן... וַיַּךְ, אֶת-הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה, הָיָה בֶטַח. וַיָּנֻסוּ, זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵיהֶם; ... וַיֹּאמֶר, אֶל-זֶבַח וְאֶל-צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר; וַיֹּאמְרוּ, כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם, אֶחָד, כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי, אֶתְכֶם. ([[ספר שופטים]],ח',י'-י"ט)

ירמיהו הנביא מציג את הר התבור ואת הר הכרמל כדוגמא לעוצמה לעומת הסביבה בה הם נמצאים, וגם דוד המלך מציג את הר תבור בספר תהילים כביטוי לעוצמה. הושע הנביא טען כי על ההר קיימת עבודה זרה אשר אנשים נלכדים בה כמו ברשת.

בימי בית שני

בימי בית שני, היה הר התבור אחת הפסגות שבהן היו נוהגים להדליק משואות ולהודיע ליישובי הסביבה על ראשי חודשים. וכך מובא במדרש: בראשונה היו מסיעין מסעיות בראשי ההרים הגבוהים: בהר המשחה, בסרטבא, בגרופינא, בתבור בחוורן ובית בלתי... ^[2]

בשנת 58 לפנה"ס המושל הרומאי גביניוס , אשר מונה שלוט בגליל לאחר כיבוש הארץ על ידי שר הצבא הרומי, פומפיוס הרומאי עורר מורת רוח בקרב תושביה היהודיים של הארץ. ונס המרד הורם על ידי אלכסנדר השני החשמונאי. בעת שגביניוס היה עסוק במצרים מרד נוסף פרץ ביהודה. אלכסנדר השני גייס צבא של שלושים אלף איש והחל עובר בארץ ונלחם ברומאים במקום מושבם תוך שהוא קוצר מספר ניצחונות. גביניוס חזר ארצה , תחילה הוא ניסה לשכנע את אלכסנדר להיכנע ושצעד זה נכשל נלחם כנגד צבא היהודים, בקרב שנערך ליד הר תבור הוכו כוחותיו של אלכסנדר מכה ניצחת והוא עצמו נפל בשבי והוצא להורג על ידי גביניוס. וכך כתוב בספר מלחמות היהודים: " ואחרי כל זאת נשארו לאלכסנדרוס שלושים אלף איש וגביניוס גמר להתגרות בו מלחמה ויצא לקרב והיהודים יצאו לקראתו. וכשנפגשו שני האויבים על יד הר תבור נפלו עשרת אלפים מן היהודים בחרב ושאריתם נפוצו לכל רוח" ^[3].

בימי מרד היהודים ברומאים, בשנת 66 , התבצרו יהודי הגליל על ההר, בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. על כך כתוב במלחמות היהודים: "בעצם ימי המצור עשה אספסינוס, כלאחר יד, מלחמה גם ביושבי הר תבור (איטבוריון). ההר הזה הוא בין העמק הגדול ובין בית שאן בתווך. והוא מתרומם לגובה שלושים ריס בקירוב, ורק מרוח צפונית עולה אליו דרך קשה. וראש ההר הוא מישור ומידתו עשרים וששה ריס מסביב וכולו מוקף חומה. את החומה הקים יוסף בארבעים יום, בהביאו את כל החומר מתחתית ההר וגם מים הביא עמו, כי יושבי המקום שותים מי גשמים . כנגד ההמון הגדול הזה שלח אספסינוס את פלצידוס עם שש מאות רוכבים. ופלצידוס ראה כי אין לאל ידו לעלות על ההר, וקרא אל ההמון לרדת בשלום והבטיח לכרות איתו ברית. והיהודים ירדו אליו במחשבות ערומים לסכל את עצתו הרעה, כי פלצידוס סיבר איתם רכות באמרו לתפוס אותם בעמק, והם ירדו מן ההר למלא למראה עין את דברי הרומאים, ובלבם אמרו להתנפל עליהם פתאום לתומם.

אולם עורמת פלצידוס ניצחה את מזימות היהודים, כי כאשר התגרו איתו היהודים מלחמה, הוליך אותם שולל בנוסו מפניהם ומשך אותם לרדוף אחריו רחוק בעמק, ופתאום הפך את פניו והמית רבים מהם, ועל הנשארים סגר את הדרך העולה אל ההר. ורבים מן היהודים עזבו את הר התבור וברחו אל ירושלים. וכאשר לא היו עוד מים לשתות ליושבי המצודה, כרתו ברית עם פלצידוס והסגירו את ההר ואת נפשותיהם בידו. ^[4]

היישוב היהודי בהר חודש אחרי החורבן. משערים כי היה בהר ישוב יהודי ובו כהנים ממשמר הפִּי‏צֵץ ^[5].

באחרית הימים

לעתיד לבוא, חז"ל מציינים כי הר תבור יהיה אחד ההרים עליו יבנה בית המקדש. בתנחומא לפרשת עקב מובא רמז לכך משירת דבורה: "... 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים' (ישעיהו ב, א), והר תבור יהיה גבוה מאוד. משל למה הדבר דומה? לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביעק והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמהין מאותן אריות. והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא. בא סיסרא על ישראל בהר תבור: 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא' (שופטים ה, כ). התחילו הכל תמהים, שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם. אמר הקב"ה: בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם. אבל לעתיד לבוא: 'ויצא ה' ונלחם בגויים וגו' ועמדו רגליו' (זכריה יד, ג-ד) וכל אותו עניין, ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה...' (ישעיהו כה, ט).

בפסיקתא דרב כהנא נאמר: " עתחד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש עליהם" (א',ד')

ילקוט שמעוני אומר: "'מה נאוו על ההרים רגלי המבשר' (ישעיהו נב, ז) – ללמדך שעתיד הקב"ה להוריד ירושלים בנויה מן השמים ולהעמידה על ארבעה ראשי הרים. על הר סיני ועל תבור ועל חרמון ועל כרמל. ^[6]

גאוגרפיה

המורפולוגיה של ההר הגנה עליו מפני התיישבות האדם ולכן הצמחיה נשארה ללא-שינוי עד לתחילת המאה ה-20.

גאולוגיה

ההר נוצר בתהליך של הורסט. למרות סמיכותו לרכס נצרת, הוא מהווה יחידה גאולוגית נפרדת. התבור מורכב מגיר מתקופת הקנומן-תקופת טורון שאיפשר יצירת מערות טבעיות בהר. סלע מקומי שימש לבניית מבנים על ההר.

הצומח

הר תבור כוסה כולו בצמחייה עד ימי השלטון העות'מאני. עצים נכרתו בימי מלחמת העולם הראשונה לצרכי הסקת קטרי הרכבת העמק. במסגרת מאמצי הקרן הקיימת לישראל , נשתלו על ההר יערות הדומות לצמחייה המקורית. כיום, ההר מכוסה היום בעצי אורן ובעצי חרוב.

צמחייה הר תבור היא מהעשירות בארץ. בהר ניתן להבחין בשש חברות יסוד, אשר משולבות אחת בתוך השנייה:

• חורש ים תיכוני הכולל אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית ואלון התבור - Quercus Ithaburensis.
• בתה טיפוסית, הכוללת סירה קוצנית, אזוב מצוי ועוד.
• בתת הספר ובה צלף קוצני, צחנן מבאיש ושעורת התבור, שעורה הפראית הנקראת במדע על שמו של ההר - Ithaburensis Hordeum ^[7] .
• מחורש-הספר, הכולל אלה אטלנטית ושקד קטן-עלים.
• צמחי מעזבות.

במדרון הדרומי מופיע גם שיח השיזף שבא במקום היער הטבעי שנפגע ממרעה ומגדיעת עצים לצרכי יתירת הפחמים

בחורף ניתן לצפות בפרחים הבאים: סתוונית היורה, כרכום, דודאים, רקפות, עיריות,כלניות.

גודל הצמחיה מושפע מכך שכמות הגשמים היא 600-700 מ"מ שנתי, על ההר אין מעיינות אך התבור עשיר בלילות טל שטובים לצמחייה בקיץ.

החי

ההר עשיר גם בבעלי חיים כמו חזירי בר, צבועים , תנים ושועלים . עולי רגל דיווחו על דובים ופנתרים, אך אלה נכחדו במאה ה-19.^[8]

תיירות

דרכי גישה

הר תבור שוכן בסמוך לכביש 65 , הכביש המחבר בין חדרה לקרית שמונה, העובר דרך עפולה וצומת גולני. על מנת להעפיל לפסגת ההר ברכב, נוסעים בכביש 65 עד לצומת גזית. בסמוך לצומת פונים צפונה ליישוב שבלי. בקצה הכפר נפנה דרומה לפי השילוט. המשך הדרך מוביל הכפר דבורייה. הדרך להר, היא צרה תלולה ומפותלת מאוד ואינה מתאימה לכלי רכב כבדים. עוברים את שער המנזר בפסגת ההר, המכונה "שער הרוחות" (באב אל-הווא)^[9], המצוי בסמוך לחומה שנבנתה ע"י בימי הביניים. מגיעים לחניון, ממנו ניתן לצאת רגלית, או ברכב רך, סביב ההר, בשביל המסומן בצבע שחור. השביל מקיף את ההר עובר בחורש ים תיכוני מפותח . צבע הסימון מתחלף לירוק בחלק המזרחי. אחרי שנקיף את המנזר, אפשר לראות את שרידי הביצורים מימי ההמרד הגדול.

קיימים שני מסלולים: במסלול ארוך, מהכפר שבלי, שאורכו כ- 5 ק"מ ומסלול קצר בפיסגת ההר של 2,5 ק"מ. כיום העלייה אל ההר עצמו אינה כרוכה במאמץ גדול, אבל לפני כ- 1,600 שנה נדרשו לא פחות מאשר 4,340 מדרגות כדי להגיע אל פסגת ההר. מקור:e-ירוק - הקרן הקיימת לישראל.

בשביל הטבעתי ניתן לצפות על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע עד הרי השומרון, חעבר הר הכרמל וצפונה על פני הגליל התחתון ומרחוק את הרי הגליל העליון ובראות טובה גם את הר החרמון. כמו כן עובר בהר שביל ישראל. בגובה 400 מטר מעל פני הים, בקירוב.

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - חיפה, העמקים, הגליל , החרמון, הוצאת תור - ירושלים, 1941 הדפסה שלישית - 1948

• מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980

• אהרלה מייטלייס, שבת בשבתו- עלון פרשת שבוע, פרשת בשלח תשס"ח - מדור משוט בארץ. ^[1]