מעמד האשה
|
כבוד האִשה
חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האישה, המתייבשת בדרך כלל יותר מהאיש[1], והדבר בא לידי ביטוי בכמה הלכות[2]:
- דעת חכמים שהאיש (שעבד עבודה זרה[3]) ניתלה, ואין האִשה (שעבדה עבודה זרה) נִתלית (סנהדרין מה: סוטה כג.). ויש מי שכתב שהוא מפני כבודה[4]. ולדעת רבי אליעזר אף האשה נִתלית, רק שפני האיש כלפי העם ופני האשה כלפי העץ (סנהדרין שם), והלכה כחכמים (רמב"ם פט"ו מהל' סנהדרין ה"ו).
- אדם שקרע על מתו "על כל המתים כולן - שולל (- מחבר בדרך עראי) לאחר שבעה, ומאחה (- מחברבדרך קבע) לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, מפני כבודה[5]." (מו"ק כב: כו: שו"ע יו"ד סי' שמ סע' טו)
- במקום שמחלקים מעשר עני - יש להקדים את הנשים, שלא תתבזנה לעמוד בתור (יבמות ק.).
- במקום שצריכים לתת מכספי צדקה, האשה קודמת לאיש לכסות, מפני שבושתה מרובה (הוריות יג.). ואף למזון היא קודמת (כתובות סז. רמב"ם פ"ח מהל' מתנות עניים הט"ו; יו"ד סי' רנב סע' ח; תוס' יו"ט הוריות פ"ג מ"ז סוף ד"ה האיש קודם).
- יש להקדים את הנשים בתור ההמתנה בבי"ד לגברים (יבמות שם; חו"מ סי' טו סע' ב), "לפי שבושת האשה מרובה" (רמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין ה"ו הובא בסמ"ע שם ס"ק ח).
דרוש הרחבה נוספת
יחסי כבוד והערכה בין בני זוג
הגמרא (ב"מ נט.) מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:
וכתב הרמב"ם (פט"ו מהל' אישות הי"ט):
- "וכן צוו חכמים[8] (יבמות סב: סנהדרין עו:) שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו[9] ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז."
עוד אמרו חכמים[10] (חולין פד:):
וכן תקנו חז"ל ורבותינו שבכל דור הרבה תקנות לחיזוק חיי המשפחה ולטובת האשה, שלא ינהג בה הבעל שלא כהוגן[12]. והזהירו הפוסקים בלשונות חריפים על בעל המכה את אשתו[13], ואפילו כשסיכם עמה קודם שקידשה שתמחול לו - אין מחילתה מועילה[14].
ומאידך, אף האשה מוזהרת על כבוד בעלה, כדברי הרמב"ם (שם ה"כ):
ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.
שוויון זכויות בראי היהדות
ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון ששחז"ל מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם הפסיכולוגים הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים. בדינים המבוארים בשולחן ערוך אבן העזר[15],ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.
חילוק בין "הדרת נשים" לבין "הפרדה"
הרחקת אישה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך, איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות[16], ואכן מה שמצינו מושג של "הפרדה" בין גברים לנשים ביהדות, אינו על רקע גזענות מינית, אלא על רקע הרחקה מעבירות. לפי ההלכה קיים איסור על הגבר להביט ביופיין של הנשים להנאתו (מלבד אשתו בשעה שהיא מותרת לו), כמבואר בשולחן ערוך, חלק אבן העזר סימן כא, ולכן, במקרים ובמקומות מסויימים (כפי שיבואר) נהגו "להפריד" בין גברים לנשים, כדי למנוע מציאות שיכשלו באיסור זה. אמנם אין חיוב הלכתי שגברים יהיו מופרדים מנשים, ולפי ההלכה אסור רק שאיש יתיחייד עם אישה (שאיננה אשתו או אמו וכיוצא בזה), ואין איסור בשהיית גבר בקרבת נשים, עם זאת, במקרים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים, כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, ישנה עדיפות ליצור מצב של "הפרדה" (מהנימוק האמור), ובפרט בעת שמחה שדעתו של אדם קלה יותר, והמקור לכך מהמשנה במסכת סוכה[17], שמתואר שם שבבית המקדש עשו גדר ב"עזרת נשים" ובכך תיקנו "תיקון גדול", וביאר להרמב"ם בפירושו על המשנה: כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים עכ"ל. ומטעם זה נהוג בכל קהלות ישראל בבתי כנסיות להעמיד מחיצה בין הנשים לגברים, ולעיתים אף בונים רשות בפני עצמו המכונה עזרת נשים. מסיבה טכנית, ה"עזרת נשים" עומד בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בתפילה, כיון שלפי חז"ל אין חשש שנשים יסתכלו על גברים להנאה (לפי חז"ל חשש כזה קיים בעיקר ביצר הגברי).
ומסיבה זו, בכמה מגזרים הקפידו ליצור "הפרדה" גם בתחבורה ציבורית, ובפרט שבתחבורה זו מצוי שהמקום לא מכיל את הנוכחים בהרווחה, כך שבאים גם לידי איסור נגיעה[18].
על פי ההלכה אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור "הפרדה"[19]. וכמו כן אין לגרום לתחושת בושה לנשים, ויש לפעול תמיד בדרך ארץ[20]. ונאמר במשלי פרק ג' לגבי התורה ומצוותיה: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
ברכת "שלא עשני אשה"
ביאור ברכה זו ראה בערך אשה.
ראה גם
לקריאה נוספת
- אילה גליקסברג, האשה בהידות שווה יותר, תל אביב תשמ"ג.
- הרב שמריהו ליב הורוויץ זצ"ל, כבוד האִשה, מתוך ספר 'אוצר התורה', ניו יורק תרפ"ו, עמ' 268 ואילך.
- הרב שלמה קורח שליט"א, רבה של בני ברק, זאת אמונתי, עמ' קל"ב.
קישורים חיצוניים
מעמד האשה ביהדות
- הרב זמיר כהן, מעמד האישה ביהדות, באתר הידברות.
- הרב זמיר כהן, הרצאה על כוחה של האישה, באתר הידברות.
- מאמר בענין מבט היהדות על שיווין זכויות, ב"פורום מאוחד".
אודות הפולומוס התקשורתי סביב ל"הדרת נשים"
- הרצאת וידיאו "הדרת נשים - האמנם?", באתר הידברות
- מאמר בענין הפולמוס החברתי סביב ל"הדרת נשים"
- הרב מרדכי נויגרשל, מאמר בנושא הדרת נשים והיהדות
- הרב דניאל זר, הדרת נשים מול יהדות חלק א
- הרב דניאל זר, הדרת נשים מול יהדות חלק ב
הערות שוליים
- ↑ ב"מ נט.: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה". וברש"י (יבמות סב:): "דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". בספר 'סוד הנישואין' (הרב יוסף אליהו שליט"א, ח"א שער ח הערה כב, עמ' ריח): "בספרי הפנימיות כתבו שעניינה הפנימי של האִשה - קשור להערכה ולכבוד" ע"ש.
- ↑ הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל (ראש אגודת הרבנים בארה"ב) בספרו 'חֹקֹת עולם' (חלק א סעיף יב, מהדורת קנזס-סיטי תש"י, עמ' 176 ומהדורת ירושלים תשס"ה, עמ' קיג) כותב: "ומצינו כבוד מיוחד לנשים, הן בנשים צדקניות, שיש לכבדן בכבוד הראוי, ואפילו שאר הנשים שינתה התורה בכמה דינים מפני כבוד האשה, כמו שאמרינן במס׳ סנהדרין איש נתלה ואין האשה נתלית. ועוד אמרינן במס׳ בבא מציעא נט. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו..."
- ↑ וה"ה למגדף. ולדעת רבי אליעזר כל הנִסקלים נִתלים (סנהדרין שם).
- ↑ הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל, שם וכנ"ל. וצ"ב שהוא לימוד מפס' "אותו ולא אותה" (סנהדרין מו.), ואפשר שכוונתו רק לתת טעם ללימוד, ולא שזהו עצם המקור והגדר של הדין. ור' סנהדרין מה. ותוס' (שם ד"ה הא אותה) שמשמע שאין המקור מחמת ביזיונה (בניגוד לדין שנסקלת בבגדיה, שהוא כן מחמת בזיונה) ע"ש. [ולא הבאתי זאת בפנים, משום שאפשר שאין כאן הקפדה יתירה על כבוד האשה (יותר מהאיש), אלא שְערוֹם הוא ביזיון יותר לאשה, וכדמשמע קצת בירושלמי סוף סוטה (פ"ג ה"ח) שניוולה (וממילא בזיונה) מרובה.]
- ↑ וזאת בניגוד לדיני הקריעה השונים שיש לאשה הנובעים מחמת ההקפדה על צניעותה (רש"י שם)
- ↑ ר' יבמות סב: "שרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה... במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה". ועי' תורת חיים כאן שהאריך בטעם שהברכה באה לאיש בשביל האשה מדברי חכמת הנסתר.
- ↑ ההוספות בסוגריים עגולים מדברי רש"י.
- ↑ ר' ערוך לנר (כריתות כה. ד"ה בגמרא הכל חייבים): "...שיהא אדם מכבד את אשתו - לא מצינו בלשון זה משמע לשון חיוב... דמשמע מלשון זה שמדת חסידות הוא שימחול על כבודו נגדה אבל על פי הדין היא חייבת בכבודו יותר" ע"ש. והנה ברמב"ם כאן כתב בלשון 'צוו חכמים', משמע שהוא חיוב (ואפשר שסבר שהוא מדין הונאה, שדִמעתה מצויה, כמבואר בפנים), אך עכ"פ נראה שחיוב האשה גדול יותר (לראותו כשר או מלך) ודו"ק.
- ↑ המהרש"א (חי' אגדות יבמות סב:) כתב שהכוונה שילביש אותה בבגדים יקרים משלו ע"ש. (ור' בפנים להלן שחייב לכבד אשתו יותר ממה שיש לו, וי"ל שהכוונה בלבוש וכד'). וכ"מ בשו"ת רבי אליהו מזרחי (סי' טז בתו"ד) שכתב: "כמנהג האנשים לקשט נשותיהם בכל יכולתם כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומכבדה יותר מגופו כל אחד כפי עושרו וכבודו", משמע שמדובר על הלבוש. אכן בספר היראה לרבנו יונה (בהוצאה עם ביאור 'מקור היראה', מאת הרב בנימין יהושע זילבר זצ"ל, אות רמה, עמ' סד, נגיש באינטרנט, ובמהדורת ב"ב תשכ"ט) כתב: "הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו: אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו", משמע דקאי גם בכבוד כפשוטו. וכ"ה להדיא בשו"ת בנימין זאב (ח"א, סי' פח, ד"ה והכי מייתי, נגיש באינטרנט; הובא בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ד סי' נג ד"ה אלא שמצאנו): "...ומצינו שרב נחמן היה מכבד אשתו, כדאיתא פ"ק דקדושין, ולא דווקא לאשתו אלא אפי' למי שנצרך ממנו פעם אחד יכבדהו, כדאיתא בבבא קמא פ' החובל (ב"ק צב:) 'אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור אינשי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא אמר ליה דכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'. ופירש רש"י 'דשתית מיניה - ששתית מיניה כבר בצמא. לא תשדי ביה קלא - כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו'. ואם על מי שנצרך פעם אחת לא יבזהו כ"ש באשתו שהיא כגופו, דנצרך אליה בכל עת שלא לבזותה ולא להכותה, אלא אדרבה ראוי לכבדה כדאיתא ביבמות... ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו..." עכ"ל, ומבואר שאסר לבזות אשתו.
- ↑ ראיתי באנציקלופדיה תלמודית (ערך 'בעל', כרך ד, סוף טור צב). ונראה שדבר זה איננו 'חיוב', אלא רק מידת חסידות, שהובאה ברמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"י) גבי תלמיד חכם, ע"ש.
- ↑ ברמב"ם (פ"ה מהל' דעות ה"י) נקט לשון: "יותר מן הראוי לו", ואפשר שכוונתו שאסור לאדם להוציא יותר ממה שיש לו.
- ↑ כתב הרב מנשה קליין בשו"ת מִשנה הלכות (ח"ט, סי' שי, נתיב ג, ד"ה וכשנתמעטו הלבבות, עמ' קח): "וכשנתמעטו הלבבות בדורות הבאים ורבו אינשי דלא מעלי ועל לא דבר גירשו נשותיהם, עמדו חז"ל ותקנו כתובה לאשה הרוצה לגרשה, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ועוד תיקן רבינו גרשום מאור הגולה ובני דורו שאל יגרש אדם אשה בעל כורחה. ועוד תקן שלא ישא אדם אשה על אשתו, והטילו חרם על העובר על זה, והדבר מפורסם לכל. והכל תקנו לטובת המשפחה וטובת האשה על פי רוב, וזה היה אפילו בשעה שהגויים החזיקו נשותיהם כשבויות חרב. ואמרו ז"ל: מכבדה יותר מגופו, ואסור להכותה ולבזותה, ועולה עמו ואין יורדת עמו, וחייב במזונותיה, עיין אה"ע (סי' סט) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזכה בה בארבעה דברים, וי"א דחייב להשכיר את עצמו כפועל ולזון את אשתו (טור בשם רבינו אלי' ומהר"ם בשם רבותינו שבצרפת), ועוד כמה תקנות שתקנו חז"ל לטובת שלימות המשפחה ושלומה ע"ש. ובאדם המורד על אשתו תקנו חז"ל מתחילה להוסיף על כתובתה כל זמן שתרצה היא ליישב תחתיו, ואם היא אינה רוצה להישאר תחתיו כך - כופין אותו להוציא מיד ולִתן כתובתה. עיין כתובות עז 'ואלו שכופין להוציא', ובשו"ע א"ע סימן קנ"ד, וז"ל הלבוש ס"א שם, הרבה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל שלא יהיו יושבות תחת בעליהן וליבעל לשׂנוי לה בעל כורכה כשבויה, ועוד לפעמים תיפוק מיניה חורבה שתצא לתרבות רעה כשתראה שלא תוכל ליפטר מבעלה, לפיכך אמרו ואלו שכופין אותם בשוטים להוציא ולִתן כתובה וכו' ע"ש" עכ"ל. ור' להלן בהערה מדברי הגהת המרדכי שאין דרך בני עמנו להכות, רק הגויים. (אכן, ר' להלן בהערה בשם היש"ש שיש שטעו שמותר להכות את אשתו לייסרה שתשמע בקולו).
- ↑ ור' מה שהובא בהערה לעיל משו"ת בנימין זאב (סי' פח): "...וכ"ש שלא לבזותה ושלא להכותה...". וכעי"ז בהגהות המרדכי (כתובות, פרק אף על פי, רמז קפו, - צויין באנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חובל', כרך יב ריש טור תרפא): "...שהבעל רגיל להכות את אשתו, והיא בקשה ממנו שלא להכותה עוד, ולא רצה להבטיחה שלא להכותה עוד... ולא כן משפט הבנות הכבודות וקיי"ל 'בעולת בעל' - 'בעלייתו של בעל ולא בירידתו' (כתובות סא.), 'לחיים נתנה ולא לצער' (כתובות שם), כ"ש שלא להכותה דקא עבר על 'לא יוסיף פן יוסיף' (דברים כה, ג, כתובות לג. וברש"י, רמב"ם ר"פ ה מהל' חובל; שו"ע חו"מ רס"י תכ וסמ"ע שם ס"ק א), דלא גרע מאחר, וק"ו הוא ומה אחר שאין חייב בכבודו - מצווה על הכאתו, אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה יותר מגופו... לא כ"ש... ועוד מספר כתובתה נלמוד דחייב בכבודה: 'ואנא אפלח ואוקיר' - לכבוד ניתנה ולא לבזיון, ואין דרך בני עמינו להכות נשותיהם כמנהג הגויים, חלילה לכל בני ברית לעשות כדבר הזה. ואם היה לפנינו דין זה היינו מחרימין עליו..." עכ"ל. וכ"פ הרמ"א בהגהתו לשו"ע (אה"ע סי' קנד סע' ג). והמהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ג סי' כא, הובא באנציקלופדיה תלמודית, שם) הביא נוסח זה בשם תשובת מהר"ם, והוסיף: "והנה חכמי ישראל מצינו שסבלו כמה צערות מנשותיהן, אשר קראו על עצמם 'מר ממות' (קהלת ז, כו), ומשלו ברוחם. כגון מעשה דרב ביבמות (סג.) ודוגמתו, וזכו לבנים כשרים... [ו]היכא שרגיל להכותה, שאפילו כופין אותו להוציאה, ולִתן כתובה. ומהר"ר שמחה כתב שכופין אותו ע"י גויים... ע"כ. ועוד נראה, שיש להחמיר בהכאתה. שהרי חמור דינו לעניין תשלומין יותר מאשר חבלו בה אחרים..." עכ"ל. וכבר נמצא כן בתשובות הגאונים (שערי צדק ח"ד שער א סי' יג, מהדורת ירושלים תשכ"ו, עמ' סט): "אבל (- באמת), זו אשתו היא ואין לו רשות עליה לא לביישה ולא לחבול בה, שאפילו עבדים שנאמר בהם לעולם בהם תעבודו אמרו חכמים לעבודה ניתנו ולא לבושת ניתנו, אשתו [ש]כך כותב לה: 'ואנא אפלח ואוקיר ואיזון יתיכי' לא כל שכן שאינו רשאי לא לבישה ולא לחבול בה... אבל יש מן הדין לפייס את אשתו ולרצותה, ואם ידו משגת יוסיף לה כלום על כתובתה ויאיים על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. וכיוון שהוא עושה כך כבר יצא ידי חובתו וראוי עליה שתשמע לו ותמחול ותתרצה לו".
- ↑ ר' יש"ש הנ"ל (ב"ק פ"ג סי' כא): "המזיק אשתו בתשמיש המיטה חייב (ב"ק לב.), אע"ג דברשות קעביד, משום דאיהו קעביד מעשה, והוה ליה לעיוני. מכאן מוכח, דלא שרי לבר ישראל כשר להכות את אשתו. אפי' בדבר מרידה קצת, ואין לומר דעל דעת הכי נסבה, להכותה וליסרה לצורכו כדי שתשמע לקולו, להכנע מלפניו, ורבים טעו בזה, כי אפילו תימא דעל דעת הכי נסבה, הוי כמתנה על מה שכתב בתורה. דעובר על לאו 'פן יוסיף'. צא וראה מה שחייבו חכמים אותו במזיקה בתשמיש. אף דלהכי נבראת ועומדת, ופשיטא דלהכי נסבה. אפ"ה צריך לעיוני, ולהתאפק ולמשול ביצרו שלא להזיקה. ק"ו שלא להכותה בעבור כעסו ורגזו" עכ"ל. ור' באנציקלופדיה תלמודית שם (כרך יב עמ' תרפא הערה 23) שהיינו כשחזרה בה, אך אם עדיין מרשה לו להכותה - שרי ע"ש.
- ↑ ובפרט בדיני כתובות, מסימן סו עד סימן קיח
- ↑ מתוךהרצאה בנושא.
- ↑ פרק ה משנה ב
- ↑ ובהתאם לגישה זו יש לציין שבמחקר שנעשה על ידי "רשות לקידום מעמד האישה בישראל" במשרד ראש הממשלה(דרוש מקור), עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית (הכללית - לא דתית); 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.
- ↑ מכתב של הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א למקרה לא רצוי שאירע ברקע זה.
- ↑ התייחסותו של הראשון לציון הרב שלמה עמאר סביב לפולמוס על הדרת נשים.