שיטת פסיקה

שיטת פסיקה של רב פוסק, היא מערכת הכללים שלפיה הוא מוציא את הפסק הסופי מתוך מקורות הפסיקה. שיטת הפסיקה אמורה להיות יציבה - ככל שמדובר באותו פוסק, אך היא עשויה להשתנות - מפוסק לפוסק: למשל, לא הרי שיטת הפסיקה של רבי עקיבא (שמבוססת על שבע מידות שהתורה נדרשת בהן) כהרי שיטת הפסיקה של רבי ישמעאל (שמבוססת על י"ג מידות כנ"ל) כהרי שיטת הפסיקה של רבי יוסי הגלילי (שמבוססת על ל"ו מידות כנ"ל); כיוצא בכך, לא הרי שיטת הפסיקה של חז"ל (שמבוססת בעיקר על מידות שהתורה נדרשת בהן, על אסמכתאות מהכתובים, על סברות תלמודיות, על אוקימתות במשניות ובברייתות, ועל כללי הכרעת מחלוקות שבין תנאים), כהרי שיטת הפסיקה של הראשונים ושל האחרונים (הנזקקת למשל לקביעת כללי עדיפות שבין פסיקות לכאורה-סותרות של פוסקי דורות קודמים, וכל כיוצא בכך).

דוגמאות לשאלות שהכרעתן תלויה בבחירה בין שיטות פסיקה

דוגמאות לשאלות מרכזיות, שסוגית הכרעתן מופנית כיום לכל מערכת כוללת של שיטת פסיקה, הן:

• שאלת המקורות (הכתובים) של הפסיקה: מהי - בעיני הפוסק דהיום - מידת תוקפו וסמכותו של פסק קודם, שנתגלה רק לאחרונה בכתבי יד של גאונים ושל ראשונים - ואשר לא היה לנגד עיני האחרונים; והאם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מדברי הפוסקים הקודמים - מרשה לעצמו הפוסק דהיום (כדרכם של הגאונים ושל הראשונים) לפסוק מהתלמוד לבדו (בבלי או אף ירושלמי), או אף ממקורות הלכתיים אחרים של חז"ל (תוספתא, מדרשי הלכה), או אף מתוך ה"אגדתא"; והאם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מדברי חז"ל ומספרי הפוסקים - מרשה לעצמו הפוסק דהיום (כדרכם של חז"ל) לפסוק ישירות מהחומש (בין ישירות, ובין ע"י מידות שהתורה נדרשת בהן - כגון ע"י קל וחומר וכדומה).

• שאלת ההיררכיה בפסיקה: מהי ההיררכיה שבה נוקט הפוסק בהעדפת פסיקות סותרות שמהדוֹרוֹת הקודמים (למשל יש לשאול: איך ראוי לפסוק כשיש סתירה בין השולחן ערוך לכתבי האר"י, וכל כיוצא בזה).

• שאלת השיקולים הרלבנטיים: עד כמה - אם בכלל - משתמש הפוסק בסברה למדנית או בכללי הספיקות או בשיקולים קבליים או ב"נבואה" (עצמית או מפיהם של "מגיד" או של בת-קול וכדומה) או בגזירות חדשות ל"גדירת-פרץ" או ב"השקפה" (דעת תורה) או במנהג או בשיקולים חברתיים או בשיקולים חוץ-הילכתיים, בדרך אל הפסק הסופי; והאם כל שימוש כזה - אם הוא בכלל נעשה - מותנה בכך שהפוסק לא מצליח להכריע את הדין בדרך סטנדרטית.

• שאלת הפרשנות שעליה מבוססת הפסיקה: עד כמה נוטה הפוסק לקרב אותה לכלל: "אין להוציא דברים מידי פשוטם" - לעומת מידת ההתחשבות בכלל ההפוך: "טוב לסבול דוחק הלשון מלסבול דוחק הענין".

• שאלת דרך ההסק: האם הדרך שבאמצעותה מגיע הפוסק - מתוך מקורות הפסיקה - לפסק הסופי, נשענת בעיקר על: דדוקציה (כלומר: על הוצאת דבר מתוך דבר - כדי להגיע מן הכללים הישנים אל הפרט המחודש), או שמא על: אינדוקציה (כלומר: על דימוי פרט מחודש לפרטים ישנים, או על דימוי של פרטים ישנים - זה לזה - כדי להגיע מהם אל הכלל המחודש), או שמא על "פילפול".

ועוד שאלות כיוצא באלו.

חשיבות הכרת שיטת הפסיקה של הפוסק

הכרת שיטת הפסיקה של הפוסק, חיונית - בראש ובראשונה - בהקשר לדבריהם של יהושע בן פרחיה ושל רבן גמליאל (אבות א ו,טז): "עשה לך רב", ובהקשר לדברי רבי יוחנן (חגיגה טו ע"ב, מועד קטן יז ע"א): "אם דומה הרב למלאך ד', יבקשו תורה מפיהו": מדבריהם יוצא אפוא, כי הרב הפוסק, נבחר על ידי תלמידיו לעתיד - לא באופן שרירותי - אלא בעקבות התחקותם המוקדמת אחרי דרכו; בעוד שדרך זו של הרב מאופיינת - לא רק במידת יראת השמים שלו (שהיא כרגיל סוביקטיבית ונתונה להתרשמותו האישית הבלתי אמצעית של התלמיד-לעתיד) - אלא גם במקורות הפסיקה של הרב ובשיטת הפסיקה שלו, כאשר את אלו האחרונות - יכול התלמיד (הבא לבחור את הרב) לבדוק מראש - אף מבלי לפגוש אישית את הרב, אלא למשל ע"י קריאה מוקדמת בספריו, או ע"י קריאת תיאור אוביקטיבי חיצוני מוקדם - אודות מקורות הפסיקה של הרב - ואודות שיטת הפסיקה שלו.

מידגם שיטות-פסיקה מקרב אלו של אחרוני האחרונים