שעבודא דרבי נתן

הגדרה

אדם אחד חייב לשני ממון, והשני חייב לשלישי - השלישי יכול לגבות ישר מהראשון (הוזכר בפסחים לא. ועוד, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כו-ג והלאה).

לדוגמא, ראובן חייב לשמעון מנה, ושמעון חייב ללוי מנה - לוי יכול לגבות את המנה מראובן.

בכל ערך זה נשתמש בלשון "ראשון שני ושלישי":

ראשון - ראובן, הלווה האחרון.

שני - שמעון, האדם האמצעי, שהוא גם לווה וגם מלווה.

שלישי - לוי, המלווה הראשון.

החולק על דין זה הוא תנא קמא דרבי אלעזר (בבלי:קידושין טו.). ונחלקו בעלי התוס' (קידושין טו. ד"ה ואידך (השני)) האם הלכה כרבי נתן. והרמב"ם (מלווה ולווה ב-ו) והשו"ע (חו"מ פו-א) כן פסקו כרבי נתן.

מקור וטעם

מקורו מהפסוק בפרשת גוזל ונשבע לשקר (במדבר ה-ז) "ונתן לאשר אשם לו" (בבלי:פסחים לא.).

וגם לאמוראים שסוברים ששעבודא לאו דאורייתא^[1], שעבודא דרבי נתן הוא כן דאורייתא (ספר המקנה כו-ו ד"ה כתובות מדייק מהרשב"א סוף קידושין) משום שדורשים זאת מהפסוק "ונתן לאשר אשם לו" (תומים פו-א).

בטעמו דנו האם הוא משום אפוכי מטרתא למה לי, שבמקום שהשני יגבה מהראשון והשלישי מהשני - השלישי יגבה ישר מהראשון. או מדין שעבוד, שהתורה חידשה שבמקרה זה גם חובותיו משתעבדים כשאר נכסיו, והראשון גובה מהשני את זכותו על חובו של השלישי (חידושי ר' שמואל בבא בתרא כז-א,ה: בהו"א תלה זאת במחלוקת ראשונים, למסקנתו לכו"ע מדין אפוכי מטרתא למה לי).

במהותו חקרו האם השלישי גובה ישר מהראשון, או שהשלישי גובה מהראשון דרך השני (משום שממונו של הראשון משועבד לשני, ושל השני משועבד לשלישי) (עיון בלומדות ג).

בסדר הגבייה חקרו האם השני גובה את החוב מהראשון ואח"כ השלישי גובה מהשני, או שהשלישי גובה את החוב מהשני ואח"כ יורד לנכסי הראשון (חידושי ר' שמואל בבא בתרא כז-ה: מחלוקת ראשונים).

פרטי הדין

כאשר יש לשני נכסים נחלקו הראשונים האם יש שעבודא דרבי נתן: יש אומרים שגם במקרה זה השלישי יכול לגבות מהראשון, אך יש אומרים שכיוון שהשלישי יכול לגבות מהשני אינו יכול לגבות מהראשון, שנכסי השני הם בני חורין, ונכסי הראשון הם משועבדים, ואין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין (ספר המקנה כו-ד-ג).

כשסדר ההלוואות היה הפוך, שבתחילה השני לווה מהשלישי ורק אח"כ הראשון לווה מהשני - נחלקו הפוסקים האם יש בזה שעבודא דרבי נתן (ספר המקנה כו-ה ד"ה יש"ש).

בפיקדון, שהראשון לא לווה מהשני אלא שומר לו על פיקדון (והשלישי הלווה לשני כמו בשאר שעבודא דרבי נתן), נחלקו הפוסקים האם יש שעבודא דרבי נתן והשלישי יכול לגבות את הפיקדון שביד הראשון, או שאינו יכול לגבותו (ספר המקנה כו-ד-ב וכו-ד-ח).

ערב - כאשר לראשון (הלווה האחרון) עצמו אין נכסים אך יש לו ערב, נחלקו המפרשים האם השלישי יכול לגבות ממנו, או ששעבודא דרבי נתן חל רק על מי ששעבד את עצמו, אך לא על ערב (ספר המקנה כו-ד-ז).

מחילה - הראשונים והאחרונים דנו האם השני יכול למחול לראשון על חובו, ועל ידי כך להפקיע מהשלישי את זכותו לגבות מהראשון (תוס' כתובות יט. (ד"ה וכגון) הביאו את שני הצדדים. וכן דן בזה ספר המקנה כו-ו, ובהערה בו בתחתית העמוד כתב שיתכן שהמהרש"א הסתפק בזה).