וידוי

א. מצות החוטא להתוודות על חטאיו; ב. כינוי לתפילה שאדם מתוודה בה על חטאיו.

המצווה

"כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו - חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר (במדבר ה, ו - ז): "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתוודו את חטאתם אשר עשו".

דרך עשייתה

"כיצד מתוודים? אומר: אנא השם חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה - הרי זה משובח. וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאים קרבנותיהם על שגגתם או על זדונם, אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להם במיתתם או בלקייתם עד שיעשו תשובה ויתוודו, וכן החובל בחברו והמזיק ממונו של חברו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתוודה" ([[רמב"ם]] פ"א מהלכות תשובה ה"א).

נוסחו

לוידוי יש נוסחאות רבות. הנוסח הקצר "חטאתי, עויתי, פשעתי", שימש פתיחה לוידויו של הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש. הנוסח המקובל בימינו הוא "הוידוי הקטן" שניתקן לפי סדר הא"ב: "אשמנו, בגדנו, גזלנו...", וכן "הוידוי הגדול" הנאמר בכל תפילות יום הכיפורים, שכל אחת משורותיו מתחילה במילים "על חטא". הנוהגים לפי האר"י ז"ל, אומרים וידוי גם בזמן "קריאת שמע שעל המיטה".

וידוי לנוטה למות

ישנו גם וידוי לאדם שנוטה למות. "מי שחלה ונטה למות אומרים לו: התוודה". נוסח הוידוי הוא: "מיתתי תהא כפרתי על כל עוונותי", אך רבים צירפו עוד תוספות לוידוי קצר זה.