מה טובו
|
|
"מה טוֹבוּ" היא תפילה ביהדות הנאמרת מדי יום בפתחה של תפילת שחרית כאשר נכנס המתפלל לבית הכנסת, כמעין נטילת רשות לעמוד במקום קדוש ולהתפלל.[1]
מקור התפילה
מקור התפילה הוא בסדר רב עמרם גאון, ובעקבותיו היא מוזכרת בסידור רש"י ובמחזור ויטרי. הפסוק הראשון מקורו בברכת בלעם לישראל:
|
מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. |
|
| – במדבר כ"ד, ה-ח | ||
בפשטות, בלעם התייחס לאוהלי המגורים של בני ישראל, ואילו בתלמוד נאמר שהכוונה לבתי כנסת ולבתי מדרש.
המהרש"ל[2] נטה שלא לומר תפילה זו, לפי הנאמר בתלמוד שבלעם התכוון בלבו לקלל את ישראל אלא שמן השמים אילצוהו להפוך את כוונתו ולהוציא מפיו ברכה:
"אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע [בלעם] אתה למד מה היה בלבו; ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות [אך נאלץ לברכם] - 'מה טובו אהליך יעקב', [ביקש ש]לא תשרה שכינה עליהם - [אך נאלץ לברכם] 'ומשכנותיך ישראל'".
עם זאת, התלמוד (שם) אומר שברבות הימים כל ברכות בלעם חזרו והתהפכו לקללה, מלבד ברכת 'מה טובו אהליך יעקב' שהיא היחידה שנותרה בעינה כברכה לישראל.
תוכן התפילה
תפילת 'מה טובו' מורכבת מאוסף פסוקים שונים. הפסוק הראשון, כאמור, מקורו מדברי בלעם, ושאר הפסוקים הם מתוך מזמורים שונים בספר תהילים.
בפסוק הראשון מביע האדם התפעלות מגודל מעלת בית הכנסת - מקום המיוחד לתפילה: "מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
בפסוק השני הוא מביע יראה ומוסיף הודאה לקדוש ברוך הוא על הזכות לבוא לבית הכנסת ולהתפלל: "וַאֲנִי בְּרב חַסְדְּךָ אָבא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ".
בפסוק השלישי מביע האדם את רגשי אהבתו לבית הכנסת, שבו שורה השכינה: "ה' אָהַבְתִּי מְעון בֵּיתֶךָ וּמְקום מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ". ומוסיף: "וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי ה' עשִׂי".
בפסוק המסיים את תפילת 'מה טובו' שוטח המתפלל את בקשתו ותחינתו ששעת התפילה תהיה 'עת רצון', שהתפילה תתקבל ומשאלותיו ייענו: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ".
קישורים חיצוניים