עמידה

התפילה הבסיסית אותה מחוייב כל יהודי להתפלל לפחות 3 פעמים ביום (בשחרית, מנחה, וערבית. בשבת ומועד ובראש חודש נוספת עמידה לתפילת מוסף. ביום הכיפורים נוספת עמידה לנעילה. תפילת העמידה נקראת גם "שמונה עשרה" - בשל העובדה שהיא כללה המקור 18 ברכות (כיום יש בה 19). אמנם בשבת ומועד משום טירחא דציבורא מתפללים רק "תפילת שבע", שבה מושמטות כל ברכות הבקשה ונכנסת במקומם ברכת קדושת היום. גם תפילת מוסף היא תפילת שבע, ובה אומרים במקום ברכות הבקשה ברכה שמבקשת שנזכה לשוב ולהקריב את קרבן המוסף. בראש השנה מתפללים במוסף "תפילת תשע", ובה במקום בכרות הבקשה מתפללים 3 ברכות: מלכויות, זכרונות ושופרות. על העמידה חוזר הש"ץ שוב בתפילה בציבור והקהל עונה אמן על ברכותיו. בחזרת הש"ץ נוספת אמירת קדושה, מודים דרבנן וברכת כהנים (בשחרית ומוסף, ובתענית ציבור גם במנחה ונעילה).

חלקי העמידה

העמידה מחולקת ל-3 חלקים עיקריים:

1) 3 ברכות השבח: ברכות אבות, גבורות וקדושת השם.

2) 13 בכרות הבקשה: ברכות התשובה, סליחה, גאולה, רפואה, ברכת השנים, קיבוץ גלויות, משפט, ברכת המינים (שאותה הוסיף שמואל הקטן על ה"שמונה עשרה" בתקופה מאוחרת יותר, בעקבות ריבוי המינים), על הצדיקים, בניין ירושלים, צמח דוד, שמע קולנו.

3) 3 ברכות ההודאה: רצה, מודים, ושים שלום.

נוהגים להוסיף בקשות נוספות לאחר העמידה לפני שעוקר את רגליו כגון "יהיו לרצון", "א-להי נצור", "עושה שלום" ועוד.

את ברכות השבח וההודיה אומרים בכל תפילת עמידה. ברכות הבקשה נאמרות רק בימי חול ולא במוסף.

תיקון התפילה

בתחילה לא היה נוסח קבוע לתפילה וכל אחד היה מתפלל כרצונו. אנשי כנסת הגדולה (עזרא ובית דינו) תקנו נוסח תפילה וזמנים קבועים לתפילה ותקנוה כנגד התמיד. ^[1].

ברכת המינים - "בימי רבן גמליאל רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם, וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל" ^[2]. ובגמרא מוזכר יותר שתקנה שמואל הקטן ביבנה.