חבל ארץ עמק יזרעאל

חבל ארץ עמק יזרעאל או עמק יזרעאל הוא שטח מישורי החוצה את שרשרת הרי ארץ ישראל. ^[1]העמק משתרע מים התיכון עד נהר הירדן: במזרח - בקעת בית השאן ובמערב - בקעת זבולון. בצפון - העמק גובל חבל ארץ הגליל ובדרום - שומרון. העיר המרכזית בעמק היא עפולה.

אתרי מקרא

עמק יזרעאל מוזכר בתנ"ך פעמים אחדות, עקב היותו נתיב תחבורה. עמק פורה אשר משך אליו אוייבים מארצות שכנות ובו התרחשו מלחמות בין מעצמות הים התיכון: מימי מצרים העתיקה ואשור עד למלחמת העולם הראשונה.

בימי שמואל הנביא שבטי ישראל מתרכזים לקראת מלחמה בעמק יזרעאל, כפי שכתוב: " "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם, אֲפֵקָה; וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים, בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" ([[ספר שמואל]] א',כ' כ"ט). היה זה הקרב בו נפל שאול המלך ובנו יהונתן:" וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים, בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. (ל'א')

אתרי המקרא החשובים בעמק הם:

הר תבור

הר תבור - מבט מדרום-מערב - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם:אלמוג

הר תבור נמצא בצפונו של העמק בתחום הגליל. פרסומו של ההר במלחמות נבע מחמת ערכו האסטרטגי. כאמור, ההר שלט על מעברים של דרכים חשובות, מהצפון לדרום, מהמזרח למערב. בתקופת השופטים, בימי דבורה הנביאה הכנענים באו להלחם נגד שבטי ישראל בעמק יזרעאל. דבורה הנביא ציוותה על ברק בן אבינועם בן שבט נפתלי: "וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ([[ספר שופטים]] ד', ז') . ממרומי ההר, הסתערו לוחמי ישראל והביסו את סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור ואת צבאו.

יפתח הגלעדי מזכיר ל"זבח" ול"צלמנע", מלכי מדין את אשר עשו ל"אַחַי בְּנֵי-אִמִּי" "בתבור וחורץ את דינם: " וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים, מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי-קֶדֶם; וְהַנֹּפְלִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב. וַיַּעַל גִּדְעוֹן... וַיַּךְ, אֶת-הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה, הָיָה בֶטַח. וַיָּנֻסוּ, זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵיהֶם; ... וַיֹּאמֶר, אֶל-זֶבַח וְאֶל-צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּ תָבוֹר ; וַיֹּאמְרוּ, כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם, אֶחָד, כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי, אֶתְכֶם כְמוֹהֶם, אֶחָד, כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי, אֶתְכֶם. ([[ספר שופטים]],ח',י'-י"ט)

תל יזרעאל

מות איזבל - תחריט:גוסטב דורא - המקור:ויקישיתוף:Brandmeister

תל יזרעאל משמר את שרידי העיר העתיקה שהייתה בירת ממלכת ישראל בתקופת שושלת המלך אחאב במאה ה-9 לפנה"ס. האתר מהווה תצפית מקסימה ורחבה אל עמק יזרעאל המזרחי, ונחל חרוד במרכזו, הרי הגלבוע בדרום, רמת יששכר וגבעת המורה בצפון והרי הגלעד במזרח. במרחב התל שוחזר במלואו "גן נבות היזרעאלי" בבוסתן ענק של עצי ארץ ישראל. ^[2]

ספר מלכים מספר על ארמונו של אחאב שהיה בעיר. בה התרחש המעשה בנבות, כפי שמובא במקרא:"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" (א',כ"א,א'). העונש לאיזבל מתואר בהמשך:"וְגַם-לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת-אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל(כ"ג)

העיר שימשה מקום נח להבראה, כך נראה משהיית המלכים בה אחרי המלחמות, וכל מובא בספר מלכים:"וַיָּשָׁב- יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא" (ב',ח',י"ט).

ביזרעאל באה לסיומה גם שלשלת אחאב המלך:"וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם-לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת-רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי-אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת-גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם: ז וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת-רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה: (ב',י',י"ז)

בעקבות המעשה האחרון הושע הנביא מנבא:"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל: כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי, מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וְשָׁבַרְתִּי אֶת-קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.(א',ד'-ה'). פרשן התנ"ך אבן עזרא מפרש:דמי יזרעאל - " הם בית אחאב על בית יהוא שלא מלא אחרי השם, גם יהואחז בנו ויהואש בן בנו, גם זה ירבעם גם זכריה בנו, כולם עשו הרע בעיני ה' כי כן כתוב".

חרושת גויים

זירת הקרב בין ברק בן אבינועם לבין סיסרא: באופק - גבעה ירוקה נמוכה היא "תל קשיש" מאחוריה בתי השכונות "אלרואי" ו"קרית חרושת", בתחום טבעון - קדימה - עמק יזרעאל ואפיק נחל קישון

קיימת הערכה כי התל המכונה היום "תל קשיש", בגובה של 56 מטר מעל פני הים, והחולש על נחל קישון, היה במקור "חרושת הגויים" המקראית.

חרושת הגויים הוא אתר מקראי בקרבת נחל הקישון. הוא מוזכר בספר שופטים בתור מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך כנען.

וכך כתוב במקרא: "ויוסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני ה' ; ואהוד מת. וימכרם ה', ביד יבין מלך-כנען, אשר מלך, בחצור; ושר-צבאו, סיסרא, והוא יושב, בחרושת הגויים. ויצעקו בני-ישראל, אל ה' : כי תשע מאות רכב-ברזל לו, והוא לחץ את-בני ישראל בחוזקה, עשרים שנה. (שופטים ד', א'-ג').

הארכאולוג אדם זרטל אשר ביצע במשך יותר משלושים שנה את סקר הר מנשה. בין השאר הוא הגיע מדרום נחל עירון לאתר הנקרא בפי תושבי האזור אל-אחוואט שמובנו "הקירות", "החומות" , או "חצרות" בעגה מקומי. לדעתו מדובר ב"חרושת גויים" המקראית. באתר נמצאו מבנים קטנים, חומה רחבה יחסית לאתר כה גדול. האתר היה מיושב רק כ-50 שנה.

האתר היה מיושב בתקופה שבה "גויי הים" : הפלשתים מכרתים, ה"סוקולו" מסיציליה ואולי גם בני ה"שורדנה" מסרדיניה. הגיעו לארץ ישראל. האתר הוא במרחק של 14 ק"מ מנחל הקישון - מקום הקרב של בין סיסרא לבין שבטי ישראל.

^[3]

הערות שוליים