פירוש המשנה לרמב"ם

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י אריאל ביגל נ"י (שיחה) 11:01, 1 בינואר 2014 (IST)

פירוש המשנה לרמב"ם הוא חיבורו המקיף של רבי משה בן מימון על ששת סדרי המשנה. פירוש זה הוא היחיד מתקופת הראשונים המקיף את כל מסכתות המשנה. החיבור הראשון שהרמב"ם הפיץ בציבור^[1]. בחלק מהמקורות נקרא חיבור זה בשם המאור^[2], אולם אין זה השם שכינה אותו הרמב"ם.

נכתב במקורו בערבית, ומצויים בידינו מספר תרגומים עבריים שלו (ראה לקמן). חלק מחיבור זה הן הקדמות הרמב"ם, הכוללות את הקדמותיו לפרוש המשניות, למסכת אבות ולפרק חלק.

סיבת הכתיבה

בהקדמתו, מסביר הרמב"ם את הסיבה העיקרית לחיבורו, שהיא לאפשר ללמוד את המשנה לאור התלמוד, משום "שהתלמוד עושה במשנה מעשה שאי אפשר להבינו בסברא לעולם, שהוא מנהיג כללים ואומר לך שמשנה זו בנויה כך וכך או שמשנה זו חסרה בלשונה ותקונה הוא כך, או שמשנה זו היא לפלוני וסברתו כך ועוד שהוא מוסיף בלשונה ומחסר מנה ומגלה טעמיה".

הוא מבאר ארבע תועלות בחיבור זה:

להסביר את כוונת המשנה על פי התלמוד, משום שגם לחכמים דבר זה קשה מפני שהמשנה מפורשת במספר מקומות בתלמוד ולעיתים קשה לדלות מן הסוגיה את המסקנה וכד', ולכן ריכז את המסקנות בחיבור אחד.

לדעת כדעת מי נפסקה ההלכה במחלוקות המשנה.

ליצור מעין 'מבוא' לבאים בשערי התלמוד, על מנת שיקבלו בסיס ויסוד.

לשינון למי שכבר יודע, במקום לחזור שוב על הסוגיות יוכל לשים לנגד עיניו את תמצית העניינים.

זמן כתיבת החיבור

כתיבת פיהמ"ש לקחה שבע שנים. היא התחילה בשנת ד' אלפים תתקכ"א (גיל 23 בלבד) ונסתיימה בשנת ד'תתקכ"ח. הוא נכתב במהלך נדודיו של הרמב"ם, תחילתו בפאס שבמרוקו, לשם נמלט עם משפחתו מקורדובה, וסיומו בפוסטט שבמצרים, שם קבע את מושבו, וחלקו נכתב גם במהלך הפלגה באניות^[3] .

דרכו

כאמור לעיל, מטרת החיבור היתה לבאר את המשנה על פי התלמוד. לכן, דרכו להביא את ההסבר שהתקבל למסקנה בגמרא, ולא הסברים אפשריים שנדחו. כמו כן, מציין את הטעמים שהסביר התלמוד להלכות המובאות במשנה, וכן פסק ההלכה כפי שמשתמע מן התלמוד, גם כאשר מדובר במחלוקת יחדי ורבים וכד' (שדי חמד כללי הפוסקים סי' ה אות ט). הוא אינו עוסק בהרחבת הדין ובירור נושאים שהמשנה לא עסקה בהם^[4].

דרכו לקצר בלשון, "כי אין חיבורנו לבונן אבנים אלא לבונן מי שמבין".

במבואו מביא את מקורותיו: "מים התלמוד משיתיהו, ומספיר התוספתא יסדתיהו, ובפוך ספרא רבצתיהו, ומזהב ספרי טחתיהו ודבדרי הגאונים סמכתיהו". כמוכן הוא מציין שהיו למול עיניו חידושים מאביו רבי מיימון ב"ר יוסף ומרבי יוסף אבן מיגאש.

פירוש המשנה כחיבור הלכתי

כאמור לעיל, אחת ממטרות הרמב"ם היתה פסיקת ההלכה, ועל כן כתב בכל חמלוקת כמי נפסקה ההלכה, וגם כאשר אין מחלוקת ציין שדברי התנא נפסקו להלכה^[5].

עם זאת, ישנם אחרונים שכתבו כי פירוש המשניות אינן מכוון בדוקא להלכה ולא תמיד פירש המשנה על פי מסקנת התלמוד, וכי יש להתייחס לחיבור זה כחיבור פרשני בלבד, ולא כחיבור הלכתי, ולכן יתכנו מחלוקות בין פיהמ"ש לבין משנה תורה^[6].

אולם, מקובל ברוב ספרי הראשונים והאחרונים כי דברי הרמב"ם נכתבו להלכה ולמעשה על פי סוגיות התלמוד, ולכן יש להתייחס לסתירות בחיבורו וליישבן להלכה^[7].

הערות שוליים