רבי ישראל דן טאוב

רבי ישראל דן טאוב (י"ט טבת תרפ"ח-כ' סיון תשס"ו), ה"נחלת דן", כיהן כאדמו"ר ממודז'יץ בין השנים תשמ"ד-תשס"ו, וכן במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל משנת תשמ"ט ועד פטירתו.

תולדות חייו

ה'נחלת דן' נולד בורשה בי"ט טבת תרפ"ח לאביו האדמו"ר רבי שמואל אליהו טאוב ממודז'יץ בעל ה'אמרי אש' ולאמו רבקה, נינת רבי עקיבא איגר. הנחלת דן נקרא ע"ש זקינו מצד אביו האדמו"ר הראשון ממודז'יץ רבי ישראל טאוב בעל ה'דברי ישראל' וזקינו מצד אמו האדמו"ר רבי דן מקוסטנין. מנעוריו התבלט בכשרונותיו, שקידתו והתמדתו הפליאה את הסובבים, ובגיל ארבע כבר נכנס אצל מלמד גמרא והחל להגות בש"ס.

בשנת תרצ"ה התלוה אביו בעל ה'אמרי אש' זצ"ל לסביו בעל ה'אמרי שאול' בנסיעתו לארץ ישראל. בהגיע מועד שובם לפולין אמר אביו ה'אמרי אש' שרצונו להישאר בארץ ישראל, וסביו ה'אמרי שאול' שמח על כך מאד, ומצוה על בנו לפתוח בית מדרש מודז'יצאי בתל אביב. לאחר שנשתקע ה'אמרי אש' בארץ, בחורף שנת תרצ"ז, הצטרפו אליו הרבנית ובנם יחידם ישראל דן.

בשנות בחרותו נמנה על תלמידי ישיבת ליובאוויטש בתל אביב שהתנהלה ע"י המשפיע החסיד רבי חיים שאול ברוק . קשר חזק נרקם בין רבי ישראל דן ובין מי שכהן אז כראש הישיבה הרב דוד פוברסקי, שרבי ישראל דן החזיקו כרבו שלימדו תורה ורחש לו הערצה. בשנים מאוחרות יותר למד בישיבת וולוזי'ן בתל אביב ונחשב שם לאחד מבחירי הבחבורה. על סדר לימודו שם מסופר שלפני הצהריים היה לומד בכל יום ב' דפים בעיון, ואחה"צ היה משנן וחוזר על מסכתות שלמד בעבר, בערך עשרים דפים בכל יום.

בשנת תש"ז עלה ארצה סבו בעל ה'אמרי שאול' מארצות הברית, כשלש שנים לאחר שהצליח לברוח מהשואה דרך שנגחאי עם תלמידיו. עם עליית ה'אמרי שאול' הוא חלה תוך חודשים ספורים ונפטר בט"ז כסלו תש"ח. אביו, בעל ה'אמרי אש' הוכתר לממשיכו כאדמו"ר ממודז'יץ.

בשנת תש"י נישא לרחל בילה בת הרב שמואל אהרן שצ'דרוביצקי מראשי אגודת ישראל. במשך 35 שנה כיהן כספרא דדיינא בביה"ד דתל-אביב, ואף שלא ביקש משרה זו אלא כדי לעשות לפרנסתו, במהירות יצא שמו כבקיא בכל שבילי הפוסקים, ועולם הדיינות כולו עמד נפעם נוכח הגדרותיו ועצותיו הגאוניות בכל דבר הקשה, עד שכפי שהתבטא אחד מגדולי הדיינים בתל אביב: הוא היה 'הרבי של כל הדיינים'. עם זאת לא בקש מעולם משרת רבנות או דיינות, כי לא ראה עצמו ראוי לזו.

כל אותם השנים לא נהג שום ענייני גדולה בעצמו למרות היותו בן יחיד לאביו האדמו"ר, ומטבע הדברים כל עניני בית מודז'יץ עברו על ידו והתנהלו דרכו, היה יושב בתוך עמו מגלגל בשיחה עם כל אדם ונוהג בהצנע לכת. גם את כח תורתו הסתיר מאד עד כמה שהיה מסוגל.

ביום ראשון, ד' באייר תשמ"ד, נפטר אביו בעל ה'אמרי אש'. עם סתימת הגולל הכריז זקן החסידים, ר' עלי לרנר, על הכתרתו של בנו יחידו ,רבי ישראל דן ,למלא מקומו ולהמשיך את שושלת אדמו"רי מודז'יץ.

כהונתו כאדמו"ר

22 שנים כיהן כאדמו"ר ברמה ובתקיפות ביחס לכלל מחד, ובד בבד כלפי הפרט היה אב רחום אשר לבו יוצא לכל אחד ואחד. דרך הנהגתו הייתה ייחודית במינה. איש אמת אשר לא חת מפני שום דבר, לא זז מהנהגותיו מפני 'מה יאמרו' או 'איך יקבלו', ודבק בעקביות בדבריו ובסדריו, אין נפק"מ אצלו בין אם רבים נמצאים או איש אחד, הוא ינהל אותו שולחן וינהג באותם הנהגות. לפנות בוקר היה קם ויורד וטובל ואח"כ יושב על התורה עד זמן התפילה, וכן רוב יומו היה ספון בחדרו והוגה בתורה בשקידה עצומה. דלתו פתוחה בכל עת לכל מי שמבקש להיכנס לברכה ועצה. כך היה נוהג עד שעה מאוחרת בלילה שאז היה מניח עצמו לישון ב' או ג' שעות וחוזר חלילה. ולא שינה - גם לאחר שמחת נשואי צאצאיו שנגמרה סמוך לעלות השחר, קם ממיטתו באותה השעה וניהל סדר יומו הרגיל. ולא שינה - מעולם ליסוע למקום נופש וכיוצא בזה.

בשנת תשמ"ט התמנה לחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והיה מקרבניטי היהדות החרדית והשתתף ברוב האירועים המרכזים של היהדות החרדית בארץ ישראל כשברבים מהם הוא נשא דברים בפני הציבור. היה מהחברים המרכזיים של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ודעתו היתה נחשבת מאד אצל כל גדולי ישראל מכל חוגי היהדות.

בל"ג בעומר תשנ"ה עזב את תל אביב וקבע את מושבו ובית מדרשו בבני ברק. לא בקלות עזב את בית מדרשו של אביו ודחה את הדבר עוד ועוד, ואולם המצב הרוחני שהלך והידרדר בתל אביב והקשה מיום ליום על העמדת הדור הצעיר שהלך והתרחב , לא הותיר לו ברירה. לימים אמר "בת"א בשנים האחרונות כבר לא היה כ"כ סביבה דתית, אבל בעצם היותינו שם התקרבו רבים ליהדות ומכח זה זכיתי בעוה"ב". עם המעבר לבני ברק קבלה חצר מודז'יץ תנופת התפתחות ורבים רבים באו בשעריה .

כמנהג אבותיו היה עובר לפני התיבה בכל תפילות הימים הנוראים, ומלחין מידי שנה כעשרה ניגונים חדשים. ניגוניו היו בסגנונות שונים ומיוחדים והופצו ברחבי הארץ. בעידודו הוקם בשנת תשס"ה המכון לשימור ותיעוד ניגוני מודז'יץ. המכון אסף הקלטות ותווים רבים של ניגוני מודז'יץ והחל לקטלג ולמיין אותם בתוכנות מחשב חדישות על מנת לשמר את אוצר ניגוני מודז'יץ, המכיל כ-5000 ניגונים שונים.

באותה שנה, לקראת כ"א אדר, יום הפטירה של רבי אלימלך מליז'נסק נסע רבי ישראל דן לפולין לכבוד סיום הש"ס של הדף היומי שנערך בעיר לובלין בבית מדרשו של מייסד הלימוד רבי מאיר שפירא מלובלין ששימש משכן ישיבת חכמי לובלין. בנסיעה אמר שהוא מרגיש קשר ושייכות מיוחד לזה, שהוא מקום מנוחת זקניו האדמו"רים מלובלין ויפקוד את אהלם, וכן הוא עיר הולדתו של אביו האדמו"ר ה'אמרי אש' זצ"ל, ושהוא עדיין זוכר את נסיעתו של סבו הרבי ה'אמרי שאול' לסיום הש"ס של המחזור הראשון של דף היומי שנערך בישיבת חכמי לובלין. באותה נסיעה התבטא כמה פעמים כי נסיעתו היא פרידה כי יותר כבר לא יוכל לשוב שמה.

באותה שנה הקדים לחבר את הניגונים לקראת הימים הנוראים, ועמד והזהיר כמה וכמה פעמים שהשנה חייבים שבנו רבי חיים שאול טאוב ידע את כל הניגונים. ובאחת השבתות דיבר באריכות מהענין שבדורות הראשונים היו שני אופנים במסירת הנהגה, מרב לתלמיד, ומאב לבן. ואילו בדורות האחרונים הסדר הוא שהנהגה נמסר מאב לבן, ושבדרך כלל הבן הוא התלמיד הכי גדול.

ביום רביעי י' אלול התקשר לבנו, הרב חיים שאול, ובקשו שיזכיר לו מחר לעשות קידוש לבנה על אף שהיה עושה תמיד במוצ"ש. ואכן למחרת קידש הלבנה במנין מצומצם. ביום שישי בבקר ירד לביהמ"ד וקרא לבנו שיעלה לחדרו, וכתב ההסכמה לספר 'אמרי אש' שהיה מוכן לדפוס זמן רב ועמד אצלו לקבל ההסכמה להדפסת הספר. בליל שבת ירד מדירתו לערוך את שולחנו בבית המדרש למרות שלא חש בטוב. בשעת עריכת השולחן התגברו ייסוריו מרגע לרגע ולא הראה סימן כלשהוא. בלילה נתגברו עליו ייסורים נוראים ולשחרית כבר לא ירד לביהמ"ד, ורק עלו מנין מצומצם לביתו לקריאת התורה. ועל בנו ציוה לרדת לביהמ"ד ואמר לו: תעלה ששי (עליית האדמו"ר), ותקח את כל העניינים לידיים. במוצש"ק נסע לבית חולים ואושפז שם. בבוקר יום א' י"ד אלול, איבד את הכרתו, ומאז נפל למשכב למשך כתשעה חודשים.

ביום שישי, כ' סיוון תשס"ו, נפטר רבי ישראל דן. מעט לפני שבת נטמן ליד קברי אבותיו במרומי הר הזיתים לאחר הלוויה גדולה בה השתתפו אלפים הן בבני ברק והן בירושלים עיה"ק. לאחר סתימת הגולל הכתירו זקני החסידים את בנו הגדול רבי חיים שאול טאוב למלא את מקום אביו ולכן כאדמו"ר ממודז'יץ.

משפחתו

לרבי ישראל דן שני בנים ושתי בנות:

• הרב חיים שאול טאוב האדמו"ר ממודז'יץ.
• הרב פנחס משה טאוב - האדמו"ר מקוזמיר.
• עופרה, הנשואה לישראל לנדא.
• ודבורה, שנישאה בתחילה לרבי דוד שלמה קליין האדמו"ר מאונגוואר. לאחר מכן התגרשה ונישאה בשנית לשמואל וינברג, בנו של הרב אריה וינברג, ראש מוסדות "לב בנים".