בני יששכר
|
|
בני יששכר הוא ספרו המרכזי של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב. על שם ספרו זה כונה עוד בחייו "הבני יששכר". דרושי הספר מסודרים לפי חודשי השנה, בהתמקדות מיוחדת על החגים. בשל סידורו הייחודי, הפך הספר ליסוד בספרות החסידית , המסדר את משנת החסידות על המועדים.
שם הספר
שמו של הספר "בני יששכר" כפי שכותב ר' צבי אלימלך בפתח הקדמתו, מיוסד על הפסוק בספר דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל", ובכך מסביר את עיקר מטרת הספר,להודיע את העומד מאחורי העיתים. מקובל לספר טעם נוסף לקריאת שם הספר, וזאת משום שר' צבי אלימלך קיבל מרבו החוזה מלובלין שאמר לו ברוח הקודש כי הוא בן לשבט יששכר.
תוכן הספר
הספר בנוי בצורת מאמרים על סדר כל חודשי השנה, כאשר בכל חודש מוקדשים מאמרים אחדים לבאר את מהות החודש, את סיבת שמו, את המזל והשבט המקושר לאותו החודש, וכן את משמעותו הקבלית. בפתיחת הספר מוקדשים עשרה 'מאמרי השבתות' העוסקים בדרוש ובהבנה פנימית של מהות השבת, והדרך לעבודת ה' בה. אחריהם באים מאמרי חודש ניסן שהוא החודש הראשון על פי התורה, ובו דן המחבר בדרושים ארוכים על משמעות חג הפסח וכן על על זה הדרך בכל סדר המועדים. אריכות דברים מיוחדת, נרשמת במאמרי חודשי כסלו-טבת המוקדשים ברובם למשמעותו של חג החנוכה. וזאת משום שכפי המקובל, בחג זה, חש ר' צבי אלימלך התעלות רוחנית מיוחדת. המאמרים שמקיפים את כל ענייני החג שמעט נכתב אודותיו, הפכו את הספר לפופולרי בקרב הציבור החסידי, המרבה ללמוד בו בעיקר בימים אלו.
תפוצת הספר
למרות שבימי חייו כתב ר' צבי אלימלך עשרות חיבורים, את עיקר מאמצי העריכה הועיד לעריכת "בני יששכר". על פי עדויות בני משפחתו, חמש מהדורות כתב ר' צבי אלימלך עד שהגיע לגרסה הסופית , שאותה כתב בכתב נאה ומסודר, שלא הצריך עריכה. הדבר גם ניכר משלל שינויי לשון ושיפורי תחביר שישנם בין המהדורות. ר' צבי אלימלך לא ראה את הספר מודפס, אך כבר בימי חייו העתיקו חסידיו ותלמידיו לעצמם חלקים מהחיבור. מהעתקות אלו נפוצו מיד קונטרסים והעתקים שפשטו בקרב תלמידיו. להעתקה זו רומז ר' צבי אלימלך בהקדמת ספרו "אגרא דכלה", כשהוא כותב "והנה ידוע זאת לכל בני גילי, אשר דברי אלה כתובים למשמרת, יתעדנו בם במרעה שמן בטובת עין חברים המקשיבים החפצים בקרבת האמת". זו גם הסיבה שעוד בחייו כבר כונה בעל הבני יששכר, למרות שחיבורו עדיין לא נדפס, וכך גם תואר במצבתו קברו הראשונה. רק בשנת תר"ו, חמש שנים לאחר פטירתו של ר' צבי אלימלך, יצא הספר לראשונה בדפוס זאלקווא. בשל קשיי הצנזורה על ספרים עבריים, נאלצו בניו להדפיס רק את חלקו השני של הספר בעילום שם המחבר. רק כעבור שנים נוספות, בשנת תר"י, הודפס החלק הראשון בלמברג. החל ממהדורת תר"ך מודפסים שני הכרכים. במשך השנים חזר הספר ונדפס בעשרות מהדורות, שהאחרונה והמוכרת שבהן היא מהדורת תולדות אהרן, שיצאה לאור על ידי האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן שזיקק את הספר מטעויות, ומהדורתו התקבלה כמהדורה המתוקנת והמושלמת.