לא תסגיר עבד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
מצוות לא תעשה, אחת משתי מצוות העוסקות בעניינו של עבד שברח מאדוניו, והגיע ליהודים ומבקש את עזרתם. [1] עניין המצווה הוא שלא להסגיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל, חזרה לאדוניו, שנאמר דברים כג, טז "(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנו".
מקורות לעיון
- דברים כג, טז
- ספר המצוות להרמב"ם מצוות לא תעשה רנ"ד, ומצווה רנ"ה.
- ספר החינוך מצווה תקסח, ומצווה תקסט, ומנחת חינוך שם.
- רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה יא
- השגת הראב"ד על רמב"ם איסורי ביאה פרק יד הלכה ח
זהות האדם הבורח שבו עוסקת המצווה
- בגמרא גיטין דף מה ע"א מבואר שהמצווה עוסקת בעבד שברח מאדוניו שבחוצה לארץ, ובא לארץ ישראל.
- הרמב"ם פוסק להלכה שמדובר בעבד שאחרי שחרורו נעשה גר צדק, ועל כן מובן שמדובר בעבד כנעני שחייב במצוות כאשה [2].
- בתרגום אונקלוס על הפסוק נאמר "לא תמסר עבד עממין ליד רבונה דישתזב לותך מלות רבונה", היינו שלא תמסור עבד של גויים, לידי אדונו, וינצל אליך מעם אדונו. לפי זה, מדובר באדם שאינו חייב במצוות כלל, אין הוא עבד כנעני החייב במצוות כאשה, ולא יהפו� לגר על ידי שחרורו, אלא מדובר באדם נכרי, שהוא עבד של נכרי אחר, שברח אליך מיד אדונו (שהתאכזר אליו, והציל עצמו מידו בבריחתו אליך).
- בפירוש רש"י שם [3]נראה שמסכים עם האונקלוס, וסובר שמדובר בין בעבד נכרי שברח מאדון נכרי, ובין בעבד כנעני החייב במצוות כאשה שברח מאדון יהודי [4].
- מדברי אבן עזרא ורמב"ן [5], נראה שמדובר בשעת מלחמה (שפסוק זה נאמר בתורה בהקשר לעניין יציאה למלחמה), ועבד ממחנה האוייב, בורח אל מחנה ישראל. דבר זה מתאים עם פירוש האונקלוס שהובא כאן. גם בדברי רמ"ד וואלי [6], נראה שפירש כך.
- יש לעיין האם יש הבדל בין מי שברח מאדון, עבד שקנוי קנין גוף שברח, לבין סתם אדם שבורח מארצו, שהוא בן בן חורין, אבל סובל צרות, או בורח מפני סכנה כמו מצב מלחמה וכיו"ב.
- יש לעיין האם יש הבדל בין מקרה של אדם בודד שבורח, לבין קבוצה גדולה שקשה לעם ישראל לקלוט בארץ ישראל.
- קבלת שבע מצוות כתנאי במצווה: לפי הרמב"ם מדובר במי שחייב במצוות כאשה, ועל ידי השחרור מתחייב בכל המצוות. ומשמע אפוא, שאין המצווה נוהגת אלא בעבד כנעני שחייב במקצת מצוות. על פי הראב"ד שהובאו דבריו לעיל, נראה שמדובר במי שקבל עליו שבע מצוות בני נוח, והוא גר תושב. משמע, שאם לא קבל עליו שבע מצוות בני נוח, אין לקבלו בארץ ישראל, למרות בריחתו מאדונו האכזר. בדברי הראב"ד יש לעיין האם המצווה הזו נוהגת בזה"ז שאין ב"ד ואין יכולים (לפי שיטת הרמב"ם) לגייר אדם לתושבות - ראה גר תושב. עוד יש לעיין אם יש הבדל אם אנו מחייבים אותו לקבל שבע מצוות, או שרק אם הוא ברצונו הטוב ללא כפייה ושידול רוצה בכך, רק אז הוא נכנס לזכות הזו לשבת בארץ ישראל.
סיבת הבריחה
- אונקלוס מתרגם עבד גוי של גוי. כלומר, מדובר באדם שאינו יהודי, ואינו חייב במצוות כלל (לא כמו הרמב"ם שמפרש שמדובר בעבד כנעני שעל ידי שחרורו חייב בכל המצוות והוא גר צדק). יש לעיין, האם יש הבדל אם ברח מאדוניו מפני סיבות גשמיות, שרצה להיטיב את מצבו, או שברח לארץ ישראל כי רצה להצטרף לעם ישראל לעבודת ה'.
טעמי המצווה
- הרמב"ם בספר המצוות מבאר שכיון שהעבד ברח לארץ ישראל, ובא להסתופף בה, שהיא מקום טהור הנבחר לקיבוץ הנכבד, על כן יש לאפשר לו זאת, להתחבר למקיימי המצוות בארץ ישראל, והוא נעשה גר. וכבר התבאר בדברי הרמב"ם שכיון שהיה עבד כנעני והיה גר לעבדות, וחייב במצוות כאשה, על ידי שחרורו הוא מתחייב בכל המצוות ונעשה גר צדק.
- בעל ספר החינוך תולה את טעם המצווה בתועלת שאנו, עם ישראל, נזכה במעשה זה, שהוא "כדי שנתן אל לבנו כבוד המקום ונקבע בלבבנו בהיותנו שם יראת השם יתעלה. וכל זה להועיל לעמו ולזכותם כי חפץ חסד הוא". כלומר, התועלת היא גם בשבילנו, ולא רק בשביל העבד הבורח. על ידי מצווה זו, ניתן אל ליבנו את כבודה של ארץ ישראל, שהיא מקום עבודת ה' ויראתו.
- רמ"ד וואלי בפירושו על החומש כתב בטעם המצווה כך: "הנה כבר ידוע שהקדושה מואסת כל רשע, ואין רשע גדול מזה למסור עבד נכרי ביד אדוניו אם יבא להנצל ברשותו של ישראל, וז"ש לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו, כי כבר ידוע שהוא בורח מפני אכזריות אדוניו שרדהו בפרך ואינו יכול לסבול את רשעתו, ואם ישראל ימסרנו ביד אדוניו יהיה חילול השם גדול כי יאמרו הגוים שבני ישראל אכזריים יותר מהם מאחר דניחא להו להחזיר העבד העלוב מוכה ומעונה בידו של האכזר. ואדרבא, ניחא ליה לקב"ה שיהיו ישראל בחזקת רחמנים לעיני האומות כדי שיבאו להדבק עמהם ויכירו וידעו ההפרש הגדול שיש בין עם ה' לשאר העמים כי בכך יכירו וידעו ג"כ ההפרש הגדול שיש בין אלקי אמת ותורת אמת לאלהי השקר ודתי כזב של שאר האומות כי הש"י חפץ חסד הוא וכל אלקי נכר חפצים ברשע וכן בדוד הוא אומר כי לא א"ל חפץ רשע אתה שר"ת אח"ר כלומר אין אתה חפץ רשע כמו אל אחר. ולכן, העבד הזה שבא להנצל ברשותך עמך ישב בקרבך דהיינו כמקום המוצנע שלא ימצאנו אדוניו ולא יחזירנו לשעבודם וגם במקום אשר יבחר הוא ולא אתה כי בחירת האחרים מצערת את הארם כשהיא כנגד בחירתו גם יהיה באחד שעריך דהיינו בעיר ולא בכפר כדי שתהיה הצלתו בטוחה ולא מתרפפת וגם בעיר עצמה בטוב לו ולא בטוב לך שאם ירצה ידור בבית זה ואם ירצה ידור בבית אחר ולא תכריחנו לדור כפי רצונך שאם תעשה כך זהו חסד שלם המשתוה אל הנהגתו של אדון הכל ואתה עושה נחת רוח ליוצרך וקידוש השם לעיני העמים ותראה שיש כאן חמשה לשונות כנגד חמשה חסדים שהם סוד החמש אצבעות של ימין מקרבת ואח"כ אמר לא תוננו שיש במשמע בין הונאת ממון בין הונאת דברים שלא יאמרו אליו דברים המעציבים ומשברים את לבו כמו ברחת מרבונך מפני רעתך כי אין זה חסד שלם מאחר שדין ודברים כרוך בעקבו".
- אבן עזרא על הפסוק כתב "לא תסגיר עבד - בלכתם למלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי, מעם אדוניו - גם הוא איננו ישראל כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו הנה זה חלול השם על כן לא תוננו". נראה שכוונתו, שעצם זה שהעבד בא ממחנה הנכרים אל מחנה ישראל, הוא מראה בזה שהוא מבין שישראל רחמנים הם, וזה לכבוד ה' הנקרא על ישראל. משום כך יש לקבלו, והסגרתו חזרה לנכרים היא חילול ה' בפני העבד.
- רמב"ן על הפסוק כתב: "וטעם לא תסגיר עבד אל אדניו דבק למעלה, שאם יברח העבד מאדוניו אשר יצאת עליו מחנה וינצל אל מחנך, לא תסגירנו לו בממון אשר יתן לך ולפי שאמר במקום אשר יבחר, נראה שהוא מצוה שיהיה בן חורין ולא נעבוד בו אנחנו, והטעם במצוה הזו, כי עמנו יעבוד את השם, ואיננו הגון שנחזירנו אל אדוניו לעבוד ע"ז ועוד שיתכן שילמד דרך מבוא העיר, כי בענין כזה ילכדו מדינות רבות על ידי העבדים והשבויים הבורחים משם ורבותינו אמרו (גיטין מה) אפילו בעבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ, שגם זה יעמוד לפני יושבי ארץ השם, וינצל מעבוד היושבים על אדמה טמאה ושאין כל המצות נוהגות שם:
- רבנו בחיי בפירוש הפסוק כותב שהוא משום חיבת ארץ ישראל[7].
האם המצווה נוהגת בזמן הזה
- בספר החינוך כתב שהמצווה נוהגת בזמן הזה. ויש להעיר, לפי הראב"ד שהובאו דבריו לעיל, נראה שאין המצווה נוהגת אלא בגר תושב, ובזה"ז יש דעות שאין מקבלין גר תושב, ואם כן לכאורה יש כאן מחלוקת בין הראב"ד לבין החינוך אם המצווה נוהגת בזמן הזה.
שאלות נוספות
- חיוב להוציא הוצאות על מצווה זו: יש לעיין האם מחוייבים להוציא כסף על מצווה זו. במקרה שקיום המצווה כרוך בעלויות - לדוגמה עלויות של קליטה, סל קליטה, נושאים משפטיים, וכיו"ב. האם התורה מחייבת את הפרטים ואת הציבור להוציא כסף. והאם התחושה שנכון יותר להשתמש בקופה הציבורית כדי להקל על עניי ישראל, ועל מערכת הבריאות, ולתת חינוך יותר טוב לאזרחי ישראל, האם זה טיעון שמתקבל.
- יש לעיין האם יש גבול בזמן לקיום מצווה זו, כלומר, שמקבלים את העבד הבורח לתקופה מסויימת, האם מותר לקצוב את הכנסת האורחים הזו בזמן[8].
מצוות נוספות שמבוארות בעניינו של הבורח אל עם ישראל
- איסור להונותו
- בירור מהותה של מצוות "עמך ישב בקרבך, במקום אשר יבחר, בטוב לו, לא תוננו".
תהליך קבלתו של הבורח אל עם ישראל
- עמידה לפני בית דין לקבל עליו שבע מצוות. - צריך לברר עניין זה.
- עמידה לפני ב"ד לשחררו ולכתוב לאדוניו היהודי שטר על דמיו. - צריך לברר עניין זה.
- צריך לברר האם יש "וועדת קבלה" שבודקת את כנותו, כוונותיו, האם הוא מהווה סיכון בטחוני, וכיו"ב.
- צריך לברר האם המצווה נוהגת דווקא בארץ ישראל, או בכל מקום שבו יהודים גרים מקובצים ביחד.
- צריך לברר מה נדרש מהבורח המצטרף למגורים בארץ ישראל בין יהודים.
פרטי המצווה: עמך ישב, בקרבך, במקום אשר יבחר, באחד שעריך, בטוב לו לא תוננו
עמך ישב
נתבאר
בקרבך
מבואר שאין להושיבו בערי הספר, אלא בקרבך, מסיבות בטחוניות.
במקום אשר יבחר
באחד שעריך
באחת הערים, ולא בעיר המיוחדת, אין להושיבו בירושלים.
בטוב לו
יש להושיבו באזור שבו יוכל לממש את יכולותיו המקצועיות ולהתפרנס. לדוגמה, אם הוא חקלאי, יש לסייע לו לגור באזור חקלאי שבו יוכל להשתכר.
לא תוננו
מדברי הרמב"ם נראה שכל הפסוק פונה לסיומת זו. כלומר, במקום שבו הוא יתגורר, אל תונה אותו, ואל תצער אותו.
ראה גם
- עמך ישב בקרבך - מגורים של עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ, לארץ ישראל, בארץ ישראל.
- לא תוננו - איסור אונאת עבד שברח לעם ישראל.
הערות שוליים
- ↑ ספר המצות להרמב"ם - מצות לא תעשה - מצוה רנד - שהזהירנו מלהשיב עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו ואף על פי שאדוניו ישראל אחר שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל לא יושב לו אבל ישחרר אותו ויכתוב עליו דמיו בחוב והוא אמרו ית' לא תסגיר עבד אל אדוניו והתבאר בד' ממסכת גיטין שבעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר שיהיה הדין בו שיכתוב שטר בדמיו עליו ויכתוב לו גט חירות ולא ישוב לעבודתו בשום פנים להסתופפו במקום הטהור הנבחר לקבוץ הנכבד ושם התבארו משפטי מצוה זו. ובספר החינוך - מצוה תקסח - שלא להחזיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל - שנמנענו שלא להשיב עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל, ואפילו אדוניו ישראל לא נשיבהו אליו, אבל נשחרר אותו, ונכתוב בדמיו חוב על עצמו, ועל זה נאמר [דברים כ"ג, ט"ז], לא תסגיר עבד אל אדוניו. וכן הוא מבואר במסכת גיטין [מ"ה ע"א] שבעבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל הכתוב מדבר. ואמרו שם שהדין בו שנכתוב שטר בדמיו עליו ונכתוב לו גט חרות, ולא נשיבהו לעבודה בשום פנים, בעבור שנכנס בבקעה הטהורה הנבחרת לעבוד בה השם יתברך. משרשי המצוה מה שזכרנו שרצה האל לכבוד הארץ שהבורח לשם ינצל מעבדות, כדי שנתן אל לבנו כבוד המקום ונקבע בלבבנו בהיותנו שם יראת השם יתעלה. וכל זה להועיל לעמו ולזכותם כי חפץ חסד הוא. דיני המצוה מבוארים שם במסכת גיטין. ונוהגת מצוה זו אפילו בזמן הזה, בזכרים ונקבות, שהכל מוזהרים שלא להשיבו אל אדוניו אחר שהוא בורח אל הארץ הנבחרת. ועובר על זה ותפשו והשיבו אל אדוניו עבר על לאו זה. אבל לפי הדומה שאין בו חיוב מלקות, לפי שאין החיוב אלא כשמחזירו לעבדות, ושמא לא יעבוד בו אדוניו עוד, ואין מלקין מספק:
- ↑ רמב"ם יד החזקה - הלכות עבדים פרק ח (י) עבד שברח מחוצה לארץ לארץ אין מחזירין לו לעבדות ועליו נאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו ואומר לרבו שיכתוב לא גט שחרור ויכתוב לו שטר חוב בדמיו עד שתשיג ידו ויתן לו ואם לא רצה האדון לשחררו מפקיעין ב"ד שיעבודו מעליו וילך לו: (יא) עבד זה שברח לארץ הרי הוא גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר וצוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו זו אף הוניית דברים נמצאת למד שהמאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום ולא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה ומשום לא תוננו וכן עובר משום ולא תלחצנו כמו שביארנו בענין הונייה:
- ↑ רש"י על דברים פרק כג פסוק טז לא תסגיר עבד - כתרגומו ד"א אפילו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל:
- ↑ יתכן שלפי רש"י החידוש הוא שלמרות שאדונו יהודי, ולכאורה היה מקום להשיב את העבד אל אדונו, ולקיים בו השבת אבידה, שהרי הוא רכושו של בעליו, וקנוי לו קנין הגוף, בכל זאת התורה אומרת שאין להתאכזר אליו, אלא יש לשחררו, וכותב שטר על דמיו לאדונו. לפי זה, בעבד גוי של גוי זה החידוש הפחות גדול, לומר שלא ישיבנו לאדוניו הנכרי.
- ↑ מובאים בלשונם להלן
- ↑ דבריו מובאים להלן בלשונו
- ↑ רבנו בחיי על דברים פרק כג פסוק טז (טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו. האדון הזה איננו ישראל, ועבד זה ברח מחוצה לארץ לארץ, ואסור להסגירו לידי אדוניו שבחוצה לארץ, וזה משום חיבת הארץ, וכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור ולהתירו בישראל ויכתוב לו העבד שטר על דמיו:
- ↑ עוד יש לעיין, כשהתורה אומרת "עמך יישב, במקום אשר יבחר" מה הכוונה, האם התורה מצווה שניתן לו דיור בחינם? בשכירות או בקניין? האם אנו חייבים להעניק לו דיור חינם בכל מקום שבו יחפוץ (מלבד ירושלים וערי ספר כמו שרואים במדרשים שממעטים ירושלים וערי ספר מכיון שכתוב "בשעריך", ולא בספר ולא בירושלים). כמו כן יש לעיין, מה לגבי מקרה שהוא רוצה לגור במקום מסויים, אבל זה מפריע לתושבים היהודים באזור, מסיבות אובייקטיביות - פערי תרבות, וכיו"ב.