סוציאליזם

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־00:57, 2 באוגוסט 2017 מאת Shyk (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
התבנית הונחה ע"י Shyk (שיחה) 02:40, 2 באוגוסט 2017 (MSK)



סוציליזם היא תפיסת עולם ששמה דגש, בעיקר בהיבט כלכלי, על החברה כולה. לפי תפיסה זו על החברה לדאוג ביחד לכל חלקיה מבחינה כלכלית.

מקורות יהודיים, שניתן לבחון את הקשר של ערכים סוציאליסטים אליהם[עריכה]

עמוס פרק ה ופירוש רש"י שם[עריכה]

  • עמוס פרק ה ובעיקר פסוקים יא - יג: יא לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם. יב כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ. יג לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא. יד דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי כֵן ה' אֱ-לֹהֵי צְבָ-א-וֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. טו שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱ-לֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף.  
  • פירוש רש"י שם:
  • פסוק י - "שנאו בשער מוכיח" - אתם לא יראתם מפניו ומפני נביאיו ושנאתם את המוכיחים אתכם בשערי בתי דינא. פסוק יא - "בושסכם" - כמו בוססכם על דל שאתם רומסין ורופסים על ראשו כמו בוססו את חלקתי (שם יב). "ומשאת בר תקחו" - זקיפת מלווה שהפקעתם עליהם השערים למכור להם תבואה בריבית כדי ליטול נחלתם מהם לפיכך בתי' וכרמים אשר בניתם ונטעתם על אותן הנחלות לא יתקיימו בידכם ומשאת ל' משא שמכבידים עליהם. "כרמי חמד" - כרמי חמדה. פסוק יב - "צוררי צדיק" - מעיקין ליה לזכאה. "בשער הטו" - בשערי בתי דיניכם הטו משפט אביונים.
  • היינו, רש"י בספר עמוס מתאר מצב שבו אנשים פועלים באופן מסויים, שאין בו בהכרח שום עבירה על חוק מסויים, ואע"פ כן הוא אסור והביא לחורבנם: יש לך הון. אתה קונה הרבה תבואה. לא מוכר. מחכה שהמחירים יעלו. אנשים עשירים יסתדרו, יש להם מחסנים של תבואה. אנשים עניים יצטרכו לקנות תבואה במחיר יקר. כשהם מגיעים למצב שהם לא יכולים יותר בלי לקנות, אתה תמכור להם במחיר היקר ביותר שאפשרי. כעת, הם צריכים לשלם, אין להם. הם ילוו ממך בריבית. לאחר מכן, הם מוכרים לך את הבית שלהם, במחיר זול כדי לשלם. ואח"כ את השדה שלהם.

התערבות המנהיג כדי לאפשר לחלשים בחברה להתפרנס בשווה עם החזקים[עריכה]

  • המדרש, שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ב סימן ב, אומר: "ה' צדיק יבחן, [ובמה הוא בוחנו? - במרעה צאן], בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן, מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח) ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה, אמר הקדוש ברוך הוא מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי, הה"ד (תהלים עח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך, אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה".

ממדרש זה ניתן לראות שדוד זכה להנהיג את עם ישראל, מפני שב"מבחן הצאן" הוא היה מונע הגדולים מפני הקטנים, ויוצר תנאי מחייה כלכליים, שמאפשרים לקטנים לאכול מה שביכלתם לאכול - "עשב רך", ואח"כ מאפשר לזקנים לאכול מה שביכלתם לאכול - "עשב בינוני", ורק אח"כ מאפשר לבחורים לצאת ולאכול את העשב הקשה. מפני הנהגה זו זכה להנהיג את עם ישראל. מכאן ניתן לראות שהרגישות לחולשתם של חלשים, והפעולה של יצירת הגבלה על כוחות השוק כדי לאפשר לכולם להנות ממנו, הם דרישות שיש ממנהיג יהודי על פי התורה.

ודל לא תהדר בריבו[עריכה]

התורה מזהירה שלא להטות את דינו של העשיר לרעה כדי לסייע לעני - "ודל לא תהדר בריבו". אזהרה זו היא חלק מהכוונה חברתית כוללת שדואגת לכל פרטיה מבחינה כלכלית.

ועשית הישר והטוב[עריכה]

התורה מצווה כציווי כללי לעשות הישר והטוב. הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים מסביר שזהו ציווי כללי. רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב וזה דרך התורה לפרוט ולכלול..., כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח), שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו, כאשר אפרש (שם) בהגיעי למקומו ברצון הקדוש ברוך הוא.

רמב"ן דברים פרק ו פסוק יח (יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' - ...וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר".

מצוות הקשורות להלוואה כמסדירות את השוק כולו באופן סוציאלי[עריכה]

מצוות ההלוואה ואיסור הריבית יוצרות מצב שבו השוק הכלכלי מוגדר מראש באופן שאינו גורם להתעשרות של עשירים על חשבון עניים. תבנית:דרוש הסבר נוסף.

פיקוח על שרשרת המכירה ועל מחירים של סחורה שחיי נפש תלויים בה[עריכה]

חכמים תקנו פיקוח על אורך שרשרת השיווק, ועל רמת המחירים.

רמת המחירים: כך נאמר בגמרא בבא בתרא צא ע"א: 'אמר שמואל... והמשתכר אל ישתכר יותר משתות'. וכתב הרשב"ם (שם, ד"ה והמשתכר) שטעם הדבר מתקנת חכמים, שאם אחד מוכר מוצר ברווח גדול מאוד, הוא גורם שגם שאר החנוונים הרוצים להרוויח יעלו את המחיר, ולבסוף ייגרם הפסד ממוני לציבור. הראשונים מבארים שמדובר רק במוצרים שתלויים בהם 'חיי נפש', וכן פסק השו"ע (חו"מ סי' רלא סעי' כ).

אורך שרשרת השיווק: בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א - ת"ר: אין משתכרין פעמים בביצים. אמר מרי בר מרי: פליגי בה רב ושמואל, חד אמר: על חד תרי, וחד אמר: תגר לתגרא. ופירש רשב"ם - "תגר לתגרא - אלא תגר ראשון ימכור לצריכין אבל לא לתגר אחר דיש כאן ריוח שתי פעמים לתגר ראשון ולתגר שני ומוקירן יותר מדאי אבל בשאר דברים מותר שאם יוקיר זה ימצא אחרים שימכרו בזול". היינו שיש מוצרים שתקנו חכמים שאסור לאדם להאריך את שרשרת השיווק שלהם. תקנת חכמים זו נועדה כדי לשמור על רמת מחירים נמוכה.

תפיסה סוציליסטית בספר קול התור[עריכה]

בספר קול התור מביא בשם הגאון מוילנא שאיפה לכונן בארץ ישראל כלכלה מבוססת שיוויון. שער מחירים של מוצרי יסוד שווה לכל נפש, צמצום פערים בין עניים לעשירים, גינות שיד כל אדם שווה בהן ובתוצרתן, ואף חתירה להקמת קבוצות של אנשי אמנה שלהם רכוש משותף, שכולם שווים בו[1].

זכות ההתאגדות והשביתה[עריכה]

אחת מזכויות היסוד במשק הכלכלי המודרני היא זכות ההתאגדות והשביתה של עובדים. רבי משה פיינשטיין מתייחס לכך באגרות משה, שו"ת אגרות משה חושן משפט ח"א סימן נט: "בדבר פועלים אם מותרין שלא להניח לעבוד עד שיוסיפו להם שכירות וכדומה וכן במלמדים ... הנה בדבר עצם הדבר כשרוצים פועלים שיוסיפו להם שכירות או שרוצים לפעול דברים אחרים אם מותרים שלא לעבוד ולא להניח לשכור אחרים תחתיהם שקורין סטרייק שרוצה כתר"ה לידע דעתי להלכה בזה. הנה הרא"ש כתב בב"ב דף ט' דבעלי אומנות יכולין להתנות ביניהן והם הנקראין בני העיר בענין מלאכה שלהם ואיפסק כן ברמב"ם פי"ד ממכירה ה"י ובטור וש"ע /חו"מ/ סוף סי' רל"א. ופשוט שתלוי ברובם דלכן אף שכתב הרמ"א והא דבני אומנות יכולין לתקן ביניהם תקנות היינו כולם ביחד, הא מסיק רק אבל שנים וג' מהם לא מהני אלמא דכולם לאו דוקא אלא דהמעוט מהם אין יכולין ומסתבר דאף מחצה לא מהני דהוא כמו בבני העיר שצריך שיסכימו הרוב על תקנותיהם כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ד וכן ברמ"א חו"מ סי' קס"ג סעי' א'. ולכן אלו היוניאנס שבמדינתנו יש להם מקור מדינא דהם בעלי אומנות אחת והם הרוב. ואף שצריך שידעו מזה כולם שיהיה הרוב מתוך כולם, הרי מכיון שידוע זה לכל שיש היוניאן מסתבר שיש לדון שהוא כרוב מתוך כולם. אך אם הפועלים שביוניאן הם רק ממעוט בעלי אומנותם אין תקנותיהן כלום אבל ברוב מקומות הם הרוב מבעלי האומניות...".

יוסיפוס פלביוס[עריכה]

  • "בעת הקרבנות חיב כל אדם להתפלל לראשונה על שלום הצבור, [כי לחיי חברה נוצרנו וכל המכבד את צרכי הצבור יותר מצרכי גופו עושה הטוב והישר בעיני אלהים ועל כל אדם לפנות אל האלהים בתפלה]‏ ואנחנו לא נבקש את האלהים, כי ישפיע עלינו טובה - כי האלהים נתן ברצונו את הטוב והניח אותו בין כל היצורים - רק נתפלל אליו, לתת לנו כח לקבל את חסדיו ולשמר עליהם" ~ 'נגד אפיון', מאמר שני.
  • ""ולא לשנוא את הבריות הם דורשים, רק לחלוק אתן יחד את הרכוש, והם שונאים רשעה ורודפים צדק, מרחיקים בטלה ויקר תפארת, ומלמדים את בני האדם לשמוח בחלקם ולאהוב את המלאכה, ואוסרים את המלחמות למען הבצע" ~ 'נגד אפיון', מאמר שני.

לקריאה נוספת[עריכה]


ראה גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. יעויין קול התור, פרק א, יח, יט[א], יט[ב] ובמקומות נוספים בספר.